בן נתן וחנה. נולד ביום ל' בכסלו תש"א (30.12.1940) בבוקרשט, בירת-רומניה. בהיולדו היה ילד חלש. בעיר כולה היה המצב קשה: העיר עלתה בלהבות ורוב יהודיה נהרגו. עד 1945 חיכו הוריו ברומניה ואז יצאו לדרך-נדודים. באיטליה שהו שנתיים ימים מפני שלא נתאפשרה להם המשכת דרכם בגלל גילו הצעיר של דויד - וכמה מבני-המשפחה נאלצו לעלות לארץ לבדם ודויד ואמו ואחותו הצעירה נשארו באיטליה. אחרי מאמצים גדולים הצליחו לרדת באניה "מורדי הגיטאות", שהיתה קטנה ודלה ובה נדחסו 1400 יהודים. אך לרוע מזלם נתגלתה האניה על-ידי אנית-מלחמה בריטית שהשתלטה עליהם והחזירה אותם לקפריסין. שם נמצאו במשך תשעה חדשים ורק בשנת 1948 באו לארץ - ולדויד לא מלאו עדיין שמונה שנים אז. דויד למד בבית-ספר יסודי בגבעת שמואל. באוגוסט 1958 גויס לצה"ל והוצב לחטיבת "גולני" ותוך שירותו הסדיר השתתף בפעולת- התגמול על תאופיק שבצפון והוא אז כבר רב-טוראי. אחרי ששוחרר מן הצבא נעשה לאחד העובדים במחלקת המוטורים שבתעשייה האוירית אשר בלוד. שם היה חבר טוב ופועל נאמן אשר הכל אהבוהו, כי הוא היה מוכן לבוא לעזרת כל חבר גם בעצה וגם בממון. את הארץ אהב בכל לבו. מפעם לפעם היה נקרא למילואים וגם לפני מלחמת ששת הימים נמצא במסגרת זו, וביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל בקרב שנערך במשלט אל-קובה שבמבואות עזה כשהוא נפגע בהפגזת-האויב בדרך ליעד. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בקרית שאול.