15.11.1990 - נפטר גדעון האוזנר, מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה והתובע במשפט אייכמן. גולת הכותרת של כהונת האוזנר כיועץ משפטי לממשלה הייתה הופעתו במשפטו של אדולף אייכמן ב-1961 כתובע ראשי מטעם המדינה. במהלך הכנת כתב התביעה, היה על צוות התביעה ללמוד כמות אדירה של חומר ארכיוני. האוזנר היה צריך לקרוא את הכרכים העבים של תמלילי משפטי נירנברג, להתעמק בספרות השואה, להכין את נאום הפתיחה ולשקוד על הטיעון המשפטי. לצורך כך, הסתגר במלון השרון בהרצליה במשך ששה שבועות "בבידוד גמור", עם חומר שמילא "שתי מכוניות גדושות ספרים ותיקים". המשפט, בניהולו של האוזנר, חשף את זוועות השואה לציבור בישראל, שעד אז לא הרבה לעסוק בה. אייכמן הורשע בדין ונידון לתלייה. זכורים במיוחד דברי האוזנר בפתיחת דבר התביעה במשפט: "במקום זה, בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן – אין אני עומד יחידי; עמדי ניצבים כאן בשעה זו שישה מיליון קטגורים. אך הם לא יוכלו לקום על רגליהם, לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם׃ אני מאשים. מפני שעפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה, נשטף בנהרות פולין וקבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה. דמם זועק, אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את כתב האישום הנורא". מאוחר יותר כתב: "רציתי שאנשים בארץ ובעולם יתקרבו באמצעות המשפט להווי של האסון הגדול". על בחירת העדים, כתב: "רציתי שיספרו על שלבי ההשמדה השונים מראשיתם, על המרכזים היהודיים הגדולים ומה שקרה בהם, על הקהילות והאנשים שניסו לעמוד באסון ועל מחנות ההשמדה עצמם. מעל לכול רציתי שאנשים ימסרו את אשר ראו בעיניהם וחזו מבשרם". האוזנר סיפר שברר מתוכם את "בעלי כושר ההתבטאות" והקפיד על הפרופיל החברתי שלהם, שיכלול את "כל חלקי הציבור".