גדי, בן מינק ושמעון, נולד ביום ט"ז בטבת תש"י (5.1.1950) בקיבוץ גברעם ועבר את כל שלבי הגידול בקיבוץ - למן הפעוטון ובית-הספר היסודי, ועד לסיום בית-הספר התיכון-אזורי "שער הנגב". גדי אהב מאוד את הקיבוץ. הוא היה מדריך בחטיבת בני המשק, ובכל שנות לימודיו עבד בענפים שונים: ברפת, בפלחה ובמוסך. יותר מכל אהב את העבודה במוסך. כאשר עברו הוריו להתגורר בקרית טבעון, סירב להצטרף אליהם ונשאר במשק. אך עם זאת היה נאמן מאוד ומסור למשפחתו. מידי חודש בחודשו נהג לבקר בבית הוריו - לשמחתו ולשמחתם ולאושרם של כל בני הבית. בשעות הפנאי אהב לצלם וביחוד - לשיר ולרקוד. מיודעיו מעידים עליו שהיה בעל פנים מחייכות וטוב לב לאין שיעור. הוא אהב את כולם - חברים, ילדים, תינוקות, בעלי חיים. תמיד היה שמח והשמחה הפנימית שלו הייתה מדביקה גם את הזולת. גדי גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1968 והוצב לחיל השריון. במסגרת שירותו השתלם בקורס למקצועות הטנק, בקורס נהגי טנקים ובקורס מפקדי טנקים, ובכל הקורסים סיים בציונים גבוהים. בראשית נובמבר 1971, משסיים גדי את שירות החובה, חזר למשק ואל המוסך שלו. מלבד עבודתו במוסך, התנדב לפעולות חברתיות שונות במשק: הוא היה חבר ועדת המינויים, היה מקשר של האולפן וארגן טיולים, ריקודים ושירה בציבור. גדי אהב מאוד לטייל בארץ וניצל כל הזדמנות כדי לצאת למרחביה. מאהבתו לטיולים, החליט גם לראות את העולם הגדול ויצא לסיור ממושך באירופה. כששב מהטיול ורצה להתקדם בעבודתו במוסך, נרשם ללימודים ב"מדרשת רופין", אלא שלכך לא הספיקה לו שעתו. במלחמת יום-הכיפורים שירת כטען-קשר בחזית הדרום. יחידתו השתתפה בקרבות הבלימה ובקרבות הקשים נגד הארמייה השנייה באזור "החווה הסינית". לאחר שהיחידה חצתה את התעלה ועברה לגדה המערבית, נצטוותה ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) לכבוש את איסמעיליה. בדרך לעיר היו הטנקים צריכים לעבור על גשר, שהיה בעל חשיבות איסטרטגית גדולה. את הגשר הזה היו צריכים לכבוש, כי בלעדיו הייתה הדרך לעיר חסומה. בקרב על כיבוש הגשר נפגע הטנק שלו וגדי נפל. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

המשק והמשפחה הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה קטעים ממכתביו ודברי חברים על דמותו.