בנם של דליה והרצל. נולד ביום ט"ו בטבת תשנ"ב (22.12.1991) בנתניה. ילד חמישי במשפחה, אח לגלית, עמוס, איתי, טל וריקי.

בר גדל והתחנך בנתניה, ילד עם חיוך כובש ויצר הרפתקני. למד בעירו בבית הספר היסודי "אוסישקין – תל"י" ומכיתה ז' למד בתיכון על שם שמואל יוסף עגנון.

עוד בצעירותו בלט בכריזמה שלו, ולאחר שהיה חניך במועדון הנוער של מתנ"ס "נאות הרצל", הצטרף כמדריך צעיר לצוות. כעבור שנתיים הדריך בקורס מד"צים (מדריכים צעירים). ייצג את שכונתו במועצת הנוער העירונית ודאג לצרכיה. "חוד החנית של השכונה", תיאר אותו רפי, מדריך מהמתנ"ס.

בר קיבץ סביבו חברים, ואלה ראו בו מנהיג ומוביל, פנו אליו בבעיה ובצרה ושיתפו אותו בכל שמחה. מגיל צעיר זכה לכינוי על בסיס שמו ושם המשפחה – ברף.

בגיל ארבע-עשרה החל לעסוק להנאתו בגלישת גלים, ענף שהפגין בו יכולות גבוהות. לאחר שעבר קורס מדריכי גלישה, החל להתנדב כמדריך של נוער בסיכון בעמותת "זיו נעורים". הגלישה הייתה עבורו דרך חיים.

לקראת הגיוס כיוון לשירות קרבי משמעותי.

ביום 27.7.2010 התגייס לצה"ל, ואכן התקבל כלוחם ליחידת הכלבנים "עוקץ" של חיל הרגלים. במהלך ההכשרה זיהו אותו מפקדיו כ"חיית שטח" ו"לוחם-על", כדברי משפחתו. בר אהב את הצבא בכל מאודו ושאף להתקדם לשירות ארוך טווח, לכן יצא לקורס קצינים וחזר ליחידה כקצין.

לאחר שירות החובה המשיך לשירות קבע ב"עוקץ" ובמרוצת השנים ביצע בהצלחה תפקידים שונים, בהם מפקד פלוגת הכשרות, מפקד פלוגת מגן ומפקד פלוגת תקיפה. על תפקידו כקצין אג"ם זכה לאות מצטיין קחצ"ר (קצין חיל רגלים וצנחנים ראשי), ובתקופה זו זכתה יחידתו באות "מצטיינת מבצעית" מהרמטכ"ל.

כמפקד מסור דאג לפקודיו באופן אישי, הקשיב להם, האמין בהם ושימש עבורם אב ואם.

הקשר עם הוריו, אֶחיו ואחיותיו היה קרוב, ובדינמיקה המשפחתית בר העלה את המורל הודות לאנרגיה החיובית ולשמחה שלו. אחותו הצעירה ריקי תיארה אותו כחבר ונפש תאומה, תמיד עומד לצידה, מחנך ומעודד, ואחותו גלית סיפרה על ידיו הגדולות שידעו לחבק ולעטוף. אחייניו אהבו אותו מאוד והמתינו בציפייה לביקוריו ולהשתובבות עימו. בשנת 2015 נפטר האב הרצל.

בר הכיר את אריאל, אף היא קצינה ב"עוקץ", וכמה שנים לאחר שחרורה נפגשו שוב, התאהבו והיו לבני זוג. יחד תכננו את עתידם המשותף, מודעים לאתגר הצפוי לזוגיותם בהיותו קצין קרבי.

בר אהב את החיים וידע לבלות. למרות השירות הצבאי האינטנסיבי לא ויתר על חופשת גלישה לפחות פעם בשנה. בין היתר גלש בסרי לנקה, בקוסטה ריקה ובאיים המלדיביים. על הגלשן תמיד חיכה לגל הגבוה ביותר, ומרוב הנאה והתרגשות היה האחרון שיוצא מהמים בין הגולשים. גם פעילויות אחרות שכללו אתגר וכיף משכו אותו, למשל רכיבה על אופנוע, טיולים, סקי וגלישת שלג (סנובורד). את תחביביו חלק עם אֶחיו וחבריו. חברו אמיר סיפר על חופשת סקי בחו"ל, שבה הפגין בר את התעוזה שלו כששכנע את החברים לסטות מהמסלול, ובעקבות זאת הם אבדו ביער, התרחקו ממקום יישוב ובעיקר זכו לחוויה בלתי נשכחת.

את עשייתו הקדיש לזולת מתוך אהבת אדם ורצון לתת ולסייע. כיוון זה החל עוד בנעוריו, ובהמשך התנדב בשלל מסגרות למען נוער בסיכון, ניצולי שואה, חולי סרטן, נשים במעגל האלימות ונזקקים – חלקן פרי יוזמתו. אחיו טל סיפר: "לא היה חג שעובר בלי שהוא ייזום ויעשה משהו בשביל כל סוגי האוכלוסיות שהוא היה פוגש". במסגרת מאבקו נגד אלימות כלפי נשים הוציא לפועל יוזמה של רוכבי אופנועים מסוג "הארלי-דייווידסון" למסע להגברת המודעות לנושא, כן תכנן להנפיק מדבקות שיודבקו על דלתות בתים ויסמנו לנשים במצוקה שבבית זה יש להן מפלט.

בר, מלח הארץ, בורך באישיות מיוחדת, ביטחון עצמי, חוש הומור, חיוך רחב ועיניים טובות, ובלט כגבר חזק ועוצמתי פיזית ומנטלית אף שהיה גם רגיש מאוד. בצבא ומחוצה לו לקח על עצמו בשמחה כל משימה ומחויבות, ובקלות הצליח לגייס אנשים לכל מטרה. "הוא לא התאפק, לא היסס, תמיד היה ראשון בכל דבר, מיהר לרדוף אחרי אויביו", סיפר אחיו טל. ילדי השכונה ראו בו דמות לחיקוי ומודל להערצה.

בפברואר 2021 נבחר ללוות קבוצה של צעירים יהודים שבאו לביקור בארץ במסגרת פרויקט "תגלית".

במסגרת השירות הצבאי טס לשליחות בארצות הברית לטובת אימונים ופעילויות מיוחדות. הוא התאמן עם יחידות קומנדו ועם יחידות מיוחדות אחרות מצבא ארצות הברית על פעולות ימיות, צניחה וטקטיקות לחימה מיוחדות.

לאחר השליחות עזב את יחידת "עוקץ" מתוך מטרה לחזור לפקד עליה בבוא העת, ומונה לתפקיד סגן מפקד פלוגת הסיור של חטיבת הנח"ל (פלס"ר נח"ל). גם בתפקיד זה, שבו הספיק לשרת כמה חודשים בלבד, נחל הצלחה והיה שבע רצון. לדודו אמר: "אני בגופי אשמור על החיילים".

על פועלו במבצעים צבאיים קיבל אותות ועיטורים. בין היתר השתתף ב"עמוד ענן" (2021), "שובו אחים" (2014), "צוק איתן" (2014), "מגן צפוני" (2018) ו"שובר גלים" (2022). כן הוביל בהצטיינות מבצעים מיוחדים שלא פורסמו, ועליהם זכה להוקרה מהפיקוד הבכיר.

ביום 14.9.2022 יצא לפעילות מבצעית סמוך למעבר "ג'למה" שבג'נין. בר הוביל חוליית תקיפה לזיהוי חשודים שהתכוונו לפגע בתושבי היישוב גן נר הסמוך לגלבוע. בחילופי אש עם שני מחבלים נורה ונפצע פצעים אנושים, לאחר שהספיק לירות לעברם.

רב-סרן בר פלח נפל בפעילות מבצעית ביום י"ח באלול תשפ"ב (14.9.2022). בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אם, שלושה אחים, שתי אחיות ובת זוג.

על מצבתו חקקו אוהביו את האמירה שבר נהג לומר על עצמו, משפט המסכם את אופיו המיוחד ואת אהבתו לעשייה: "איש גדול שעשה דברים גדולים, חי כמו נסיך ונלחם כמו אריה".

כשבוע לאחר נפילתו, באירוע עוצמתי ומרגש, התאספו בחוף "קונטיקי" בנתניה מאות חובבי גלישה ל"מעגל גולשים" לאות פרידה ממנו, כנהוג בקהילת הגולשים. המשתתפים לבשו חולצות עם הדפס של תמונתו ואחזו פרח בידם.

בחג סוכות תשפ"ג, במלאת שלושים לנפילתו, הקימו בני משפחתו וחבריו סוכה ואירחו ברוחב לב את כל מוקירי זכרו, חיילים וגם עוברי אורח מזדמנים. במסגרת זו קיימו ערבי שירה בציבור וניסו לשמור על אווירה שמחה כדי להדגיש את מורשתו של בר. חבריו לשירות הציגו שם תמונות שלו ולצידן הכיתוב "לוחם ללא חת, מפקד נערץ, אך לפני הכול – בן אדם! לעולם בליבנו, אחיך לנשק".

בנובמבר 2022 יזמה בר, אחת מפקודותיו, טורניר טניס לזכרו במרכז הטניס והחינוך בטבריה, והסבירה את היוזמה שתהיה למסורת שנתית: "היה לי חשוב שכל הילדים וקהילת הטניס בטבריה ידעו שכדי לנצח וכדי להיות ספורטאי טוב, צריך לשאוף למצוינות, להילחם, לדעת שאין דבר שלא ניתן לעשות ולהשיג, כמו שאני בתור חיילת למדתי מהמפקד שלי". באוקטובר ובדצמבר 2022 התקיימו לזכרו של בר מסע אופנועים מצפון הארץ עד דרומה ומרוץ מוטוקרוס לאופנועים במכון וינגייט, בהשתתפות מאות רוכבים.

חבריו הקימו אתר אינטרנט להנצחתו, Bar Falah Forever, ובו סיפור חייו, תמונות ודברים לזכרו.

משפחתו וחבריו הקימו עמותה בשם "בר אדם", אשר מסייעת לעמותות אחרות באמצעות גיוס ושיוך מתנדבים למיזמים חברתיים. במקביל פועלת העמותה להקמת מרכז בשם "אחי גיבור" בנתניה, לעידוד נתינה, תרומה לקהילה, אהבת המדינה ושירות משמעותי בצה"ל.

בינואר 2023 נחנך לזכרו "מצפה בר" סמוך ליישוב שדמות מחולה שבצפון בקעת הירדן. ביישוב אבני חפץ הוקמה "הפינה של בר", פינה חמה לחיילים. בלוד ובנתניה הוקמו לזכרו בתים לחיילים בודדים. בנווה איתמר הוקמו מעון שיקומי, "נווה בר", סטודיו טיפולי, "בר שינוי", ואנדרטה לזכרו. כן הוקם מרחב שמוציא ארוחות לנזקקים פעמיים בשבוע מהמטבח שבר בנה במו ידיו ותוכנית לימודית שנתית, "בר קיימא", הכוללת שיעורים קבועים ופעילויות מדי שבוע, אשר תצמיח דור ערכי שייתן לחברה ולאחר וכך המורשת של בר תמשיך להפיץ את האור שלו.