בנימין (בני), בן טושקה ויצחק, נולד ביום י"ג בסיון תש"א (8.5.1941) בגבעת חיים. ילד חייכן, שקט וחביב על הכל. בבית-הספר היסודי לא נמשך במיוחד ללימודים, והרבה לבלות מחוץ לכיתה. על חומר הלימודים התגבר בעזרת זכרונו הנפלא, ובמבחנים עמדה לו שלוותו. את חובותיו בעבודה מילא במסירות ובאחריות, ונדמה שגם תוך הנאה, בנימין התעניין בספורט, שיחק כדורסל והשקיע מרץ וזמן בשחמט.

בנימין גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1959 והוצב לחיל השריון. אחרי שעבר את האימון הבסיסי, הוסיף והשתלם בקורס תותחני "סנטוריון" ובקורס מפקדי טנקים. בסוף שנת 1962 נשלח לקורס קצינים. בינואר 1963 סיים בני את שירותו בתפקיד מ"מ טנקים וחזר למשק עם חברתו טליה, שאותה הכיר בעת השירות. השניים נישאו ובכורם, עמרי, נולד בגבעת-חיים. באותה עת החליט להקים משק עצמאי והמשפחה עברה למושב ארבל, מקום מגוריהם של הוריה של טליה, והשתקעו שם. בכפר החל בני בפעולה ענפה של גידול צאן, פיתוח משק ופיתוח החיים החברתיים בכפר. חבריו מעידים עליו שמיום בואו לארבל הוא היה קרן אור, קרן של שמחה ועליצות. בני היה נערץ על הילדים. כל הדלתות והלבבות היו פתוחים לפניו. בפרט היה מסור לילדי הכפר, השתתף בכל חוויה מחוויותיהם והיה גאה בהישגיהם.הוא נהג לומר: "אנו נעשה את ארבל לגן פורח. אנו נהפוך את ארבל למקום, שלא רק תענוג לחיות בו, אלא גם כבוד". בשנת 1972 נולד הבן השני, רן. בני עמד בבחינות בגרות חיצוניות והחל לומד כלכלה בשלוחת צמח של אוניברסיטת בר-אילן. אותו זמן נבחר כרכז משק המושב. כישרונו יוצא הדופן בארגון עמד לו להגשים את חלומו, להפוך את ארבל לגן פורח. בשירותו כאיש מילואים לא אהב את הגינונים הצבאיים אולם מחלקת ה"סנטוריונים" שלו הייתה תמיד מאורגנת להפליא. חוות הדעת של מפקדיו מציינות את קור רוחו הרב ברגעים של לחץ, וכך היה במלחמת ששת הימים. בני התעלה כמפקד ופעל למופת. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים לא חיכה בני לצו, לקח את חפציו, נפרד מאשתו ומילדיו ומיהר להתייצב ביחידתו בסיני. בתחילה לחם בגזרה המרכזית, וצלח עם אוגדת ברן את התעלה. אחרי חדירה עמוקה מערבה הגיעה היחידה, ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973), לאזור שלופה, שמדרום לאגם המר, באותו יום הייתה הפסקת האש אמורה להיכנס לתוקפה. היחידה עמדה במרחק שלוש מאות מטר מקווי האויב. טנק מצרי הגיח מאחורי חורבה ובפגיעה ישירה חיסל את הטנק, שממנו פיקד בני על יחידתו, ובני נהרג. לימים סיפר הנהג שניצל, שנראה לו כאילו בני הרגיש את שעמד להתרחש, כי לא דיבר מלה כל אותו הבוקר. בני הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בארבל. השאיר אחריו אישה - טליה, שני בנים - עמרי ורני, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. על לחימתו האמיצה זכה בני ב"עיטור המופת" שנכתב בו: "לאות ולעדות כי 448399 סרן ברגשטיין בנימין ז"ל גילה אומץ לב הראוי לשמש מופת. תיאור המעשה: - ביום 8 באוקטובר 1973, לאחר שנפגעו כלים מספר של סרן בנימין ברגשטיין ז"ל, יצא תחת אש ארטילריה חזקה לאכן כלי שאבד, שהיה בתוכו נפגע, הצליח לאכן את הכלי ופינה את הפצוע לנקודת הפינוי. ב-22 באוקטובר 1973 עשה פעולת חילוץ דומה. הוא לחם והוביל באותו יום את אחד החיילים שנפגע קשה. למחרת, 23 באוקטובר 1973 נהרג סרן בנימין ברגשטיין ז"ל מפגיעה ישירה בצריח באזור החיץ החקלאי, במעשיו אלה גילה אומץ לב, אחוות לוחמים והתנהגות למופת. על מעשה זה הוענק לו 'עיטור המופת'".

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker

Personal Memorial Text Format