בנם של רוזה ואלכסנדר. נולד ביום כ"ח בשבט תשמ"ה (19.2.1985) באוזבקיסטן, אז בברית המועצות. ילד שביעי במשפחה. אח ללנה, נטשה, ויטאלי, פבל, סרגיי, סלביק ודניס.

אליק גדל והתחנך בבוכרה, מהערים הגדולות באוזבקיסטן. ילד טוב לב, מלא שמחת חיים ואהוב על הבריות. למד בבית הספר היסודי בעיר ומגיל צעיר גילה כישורים ספורטיביים. הוריו הנחילו לו ערכים של ציונות, אהבת ארץ ישראל ועם ישראל.

בשנת 1997, כשהיה בן שתים-עשרה, עלה לישראל עם משפחתו. המשפחה השתקעה בדימונה ואליק השתלב במהירות בחיים בארץ ורכש חברים. הוא החל להתאמן בקבוצת האתלטיקה "מכבי בני נגב" והגיע להישגים. מאמנו סיפר על ספורטאי מוכשר וחרוץ שלא ויתר לעצמו והיה אהוב על חבריו.

בכיתה ט' עבר ללמוד בכפר הנוער "הדסה נעורים" סמוך לנתניה, בין היתר לאחר שלמד ממאמנו שבכפר משקיעים באימוני אתלטיקה נרחבים. עד מהרה בלט כאצן מצטיין לגילאי קדטים ונוער, התאמן ב"מכון וינגייט" והשתתף בתחרויות רבות בארץ ובחו"ל. בשנים 2005-2003 ייצג את ישראל בריצות 400 ו-800 מטר בתחרויות באירופה.

משפחה הייתה מאז מתמיד ערך עליון עבורו. אליק היה בן מסור להוריו ואח תומך ואוהב. הוא כיבד את הוריו והסב להם גאווה רבה. עם אחיו ואחיותיו שמר על קשר קרוב ואהב לבלות עם אחייניו.

עם סיום התיכון החליט לזנוח את הקריירה הספורטיבית ולשרת בתפקיד קרבי, שבו ראה שליחות.

בשנת 2004 התגייס לצה"ל ושירת ביחידת המסתערבים (ימ"ס) במשמר הגבול. אליק זכה להערכת מפקדיו וחבריו וביצע כל משימה במסירות ובאכפתיות. השתחרר בדרגת סמל ראשון.

בשנת 2008 פגש את אולגה והאהבה ביניהם פרחה. ביום 14.4.2009 בני הזוג נישאו בטקס בבאר שבע כשהם מוקפים בחברים ובני משפחה. הם קבעו את ביתם בדימונה, ובמהלך השנים נולדו להם שלושה ילדים - מיכל, דניאל וטליה. איש משפחה למופת, אב מסור לילדיו ששיחק עימם בכל הזדמנות ודאג לכל מחסורם. אליק חלם על משפחה גדולה ואמר שצריך להביא ילדים מוקדם ככל האפשר כדי ליהנות מהם כמה שיותר. אולגה אשתו סיפרה על בעל אוהב ותומך ואב מעורב שלא החמיץ זמן איכות עם ילדיו. גם כאשר חזר ממשמרת ארוכה בעבודה שיחק ויצא עימם לטיולים.

אליק עבד במשך כמה שנים בסוכנות רכב, אך חלומו היה להמשיך לשרת את המדינה.

ביום 26.7.2012 התגייס למשטרת ישראל ושירת ביס"מ. הוא שימש כמדריך קרב מגע ביחידה, היה גאה בשירותו וראה בהגנה על המדינה שליחות גדולה. ביצע את משימותיו במסירות ובמקצועיות וזכה להערכת מפקדיו ועמיתיו. חבריו ליחידה מספרים על חבר אמת, אח לנשק שאפשר לסמוך עליו בכל מצב.

בשנת 2021 הצטרף ליחידת מג״ן (יחידת מודיעין גבולות נגב), יחידה מובחרת של משטרת ישראל הנאבקת בהברחות סמים ונשק ובפעילות טרור בגבול הדרומי עם מצרים ובגבול המזרח עם ירדן. גם כאן בתפקידו כבלש זכה להערכה רבה.

במקביל לעבודתו פנה גם ללימודים גבוהים והחל ללמוד לתואר ראשון בקרימינולוגיה ב"מכללה האקדמית אשקלון".

אדם רחב לב ומלא נתינה. חבר טוב ונאמן, נכון תמיד לסייע לכל קרוב או חבר. בטוב ליבו הפיץ אור ושמחה בכל מקום שבו היה.

בשעות הפנאי אהב לבלות בחיק המשפחה. אחת הפעילויות האהובות עליו הייתה להכין עם ילדיו ורעייתו אולגה פיצה ולעשות פיקניק בסלון. הוא הרבה לארח את בני המשפחה המורחבת ולצלות בשרים על האש ובמעשנה. את הספורט לא זנח, המשיך להשתתף במרוצים שונים, בין היתר בדימונה, באשקלון, בבאר שבע ובאילת.

אהב כלבים, ואימץ למשפחתו כלב מכלבייה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו סוף שבוע אליק עבד כשוטר מאבטח בפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים. עם תחילת המתקפה דיבר עם אולגה אשתו וסיפר לה כי יש חשש לחדירת מחבלים וכי הוא אינו יודע מתי יחזור הביתה. לאחר מכן שלח תמונה שלו וכתב "אני אוהב אתכם". אליק היה בין השוטרים החמושים היחידים במתחם המסיבה. הוא עמד עם נשק בכניסה ומייד חתר למגע. במצלמת הגוף שלו הוא נראה שולף את הנשק, שומע יריות והולך לכיוונן. כך עיכב את המחבלים ככל יכולתו ונתן למבלים זמן להימלט ולתפוס מחסה. לחבר כתב "כל כך חבל שיש לי מעט תחמושת".

הוא נלחם בגבורה עד הכדור האחרון, אומץ ליבו והקרבתו הצילו בוודאי עשרות חיים אם לא מאות, שכן הוא מצא את עצמו כקו ההגנה היחיד בין משתתפי הפסטיבל לבין המחבלים. מעשיו העניקו לאנשים את הזמן היקר לברוח ולהסתתר, עד אשר נורה ונהרג.

רב-סמל מתקדם אליק פוזדניאקוב נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושמונה בנופלו. ביום כ"ו בתשרי (11.10.2023) הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בדימונה, בהלווייתו השתתפו מאות אנשים שכיבדו את מעשה החיל האחרון שלו. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, שתי אחיות וחמישה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר.

אחיו סלביק (ויאצסלב) כתב: "אני נחנק מדמעות בגעגועים אליך. אתה כל כך חסר לי. אוהב אותך, אח קטן שלי".

כתבה חברתו מילנה: "כמה געגועים אליך, אליק. אתה לנצח תהיה חרוט בליבי. הלב הענק שלך תמיד ילווה אותי והלוואי וזה היה רק חלום רע. נוח על משכבך בשלום".

לזכרו של אליק הועלה סרטון ובו בני משפחתו מספרים עליו ועל גבורתו. הסרטון זמין לצפייה ביוטיוב.

"בית הספר גבריאל לאומנות הבמה" בדימונה, שבו לומדים ילדיו של אליק, ערך יום גיבוש לזכרו ובו נערכו תחרויות ספורט. תלמידי בית הספר הכינו פיצה לפי מתכון של אליק במסגרת פרויקט "מתכון עם זיכרון" וכתבו ספר בשם "גבורה שבלב" השואב השראתו מסיפור הגבורה של אליק.

קהילת יוצאי בוכרה ערכה טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת הנרצחים והנופלים בני הקהילה במהלך השבעה באוקטובר, ובהם אליק.

אליק מונצח באתר גלעד המשטרתי, לשם הועלה אלבום תמונות שלו, ובאנדרטה במכללת השוטרים בבי שמש. במכללה נקרא צוות בקורס בלשים ''מחלקת אליק''.

במועצה האזורית עמק חפר ורשות ניקוז ונחלים שרון החליטו על הקמת אתר ההנצחה ''חורשת נוף ילדות'' לזכרם של חללי המלחמה מהיישובים ומ"הדסה נעורים", ובהם אליק.

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker