בנם הבכור של נעמי וחגי. נולד בפתח תקווה ביום ל' באדר א' תשס"ג (4.3.2003). אח ליובל.
אוֹרי גדל בפתח תקווה, ובהיותו בן חמש עבר עם משפחתו להרצליה. התחנך ב"גן יובל" ובבית הספר היסודי "לב טוב" בעיר. המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים "זאב" ובתיכון "הראשונים" במגמת ביולוגיה ומנהל עסקים והיה תלמיד מצטיין. מגיל צעיר הכול כינו אותו בשם משפחתו, "ג'רבי".
היה בן אהוב מאוד על הוריו ועל משפחתו כולה. שימש לאחותו אח גדול ותומך, והקשר ביניהם היה חם ואוהב. "היינו חברים הכי טובים לפני שהיינו אחים", אמרה אחותו.
בהיותו בן שמונה החל להתאמן במרכז הטניס "בני הרצליה", ובתוך זמן קצר הפך לשחקן טניס תחרותי ואחד השחקנים הבולטים במועדון. התאמן כמעט בכל יום והשתתף בתחרויות רבות. התחבב מאוד על חבריו לאימונים ועל המאמנים.
לא הסתפק בטניס אלא שיחק גם כדורסל, כדורגל, מטקות וטניס שולחן. בדרך כלל שיחק עם חבריו, אבל לפעמים התאמן שעות בזריקת כדור לסל, למשל, ואף יצא לרוץ בגפו בכל עת כשהתאפשר לו.
בלט כתחרותי, חרוץ ונחוש, כריזמטי ורציני, ושימש מעין מנטור לחבריו ולאחותו. עודד אותם להציב לעצמם אתגרים ולעמוד בהם, כפי שנהג בעצמו.
אורי אהב לכתוב ועשה זאת בכישרון רב. בגיל תשע כתב ספר בשם ״חייזרים נגד מוטציות מן המאדים״, הוסיף לו איורים והקדיש אותו להוריו, לסבו ולסבתו. הוציא תחת ידיו חמשירים ושירים בתוך דקות ספורות, וכתב את הברכות לאירועים במשפחה.
תחביב נוסף שלו היה לצלם ולהצטלם. השאיר אחריו אינספור סרטונים מצחיקים שבחלקם הוא מככב. נוסף על כך, אהב מאוד את עולמם של בעלי החיים, וכבר בגיל שנה הכיר שמות של בעלי חיים מיוחדים ונדירים.
התאפיין ברגישות רבה לזולת, ואף סייע לתלמידים שחוו חרם או נידוי חברתי. במועדון הטניס תמך בנער שעבר חרם בבית ספר קודם שבו למד, ועזר לו להשתלב בקבוצה מבחינה חברתית וספורטיבית.
היה חניך בשבט "רשפים" של תנועת הצופים בהרצליה, והשתתף במפגשים כשהתאפשר לו, בין האימונים בטניס. נהנה מאוד מהפעילויות וממחנות הקיץ בתנועה.
למרות הלו"ז העמוס בילדותו ובנעוריו, והתמרונים בין הלימודים בבית הספר לבין הספורט, מצא תמיד זמן לבלות עם בני משפחתו ועם אחותו. "הוא ניצל כל רגע בחיים", אמרו מקורביו. שכנה סיפרה שפעם ראתה אותו ממתין למעלית בבניין, ובזמן ההמתנה עושה שכיבות סמיכה.
מילדות היה חברותי מאוד, והשתלב במהירות בכל קבוצה ובכל מפגש חברתי. תמיד עמד במרכז החבורה, מעין "מגנט חברתי", מוקף בחברים שאהבו אותו, נהנו מאישיותו הנעימה, מחוש ההומור, מהשנינות ומהחיוך הרחב. לעיתים רחוקות נראה עצוב או כעוס. חבריו ידעו שתמיד ימצאו אצלו אוזן קשבת, ותמיד יבוא לעזרתם.
כשהיה בן שש-עשרה וחצי פרש מתחום הטניס לטובת אימוני הכנה לצבא. בהתחלה השתלב באימונים במועדון "קרוספיט" בהרצליה, ולאחר תקופה קצרה החל להתאמן במסגרת תנועת ״חמש אצבעות״, והתמיד בכך קרוב לשנתיים. האימונים הפיזיים בתנועה נועדו לבנות חוסן נפשי ולפתח יכולות מנהיגות והשפעה על הסביבה. "אורי אהב מאוד את הפעילות בתנועה. היה ממש 'מורעל' והתאמן מעל ומעבר לאימונים הרגילים", סיפרה אימו. הוא שם לו למטרה להגיע ליחידה מובחרת, וכולם ידעו שדבר לא יעצור בעדו.
עם סיום לימודיו בתיכון בהצטיינות יתרה התגייס לצה"ל ב-16.8.2021. שירת בחטיבת גבעתי ועבר בהצלחה את כל הנדרש כדי להיות לוחם בסיירת. שובץ בפלחה"ן גבעתי (פלוגת חבלה והנדסה), צוות 70, ולאורך שירותו השתתף באירועים מבצעיים שונים.
עבר בסיירת מסלול מפרך של שנה וחודשיים, אך מעולם לא התלונן. היה חדור מטרה ושמח מאוד על השירות ביחידה. יצא לקורס צלפים, ובתפקידו כצלף פעל במקצועיות תוך חתירה למגע. מפקדיו מעידים על היותו לוחם נחוש ומיומן, בעל משמעת עצמית גבוהה וחוזק מנטלי. שירת כסמל של הצוות וביצע את תפקידו מתוך ראיית האחר ודאגה לפרט. התעורר לפני כולם ווידא שהחיילים מתקשרים הביתה ואפילו דאג שכל אחד ימצא את השיר שהוא אוהב בפלייליסט הצוותי. חבריו ומפקדיו ראו בו אדם שאפשר לסמוך עליו, העריכו אותו ואת דעתו ואהבו אותו מאוד. כראיה לכך: בסקר הסוציומטרי נבחר למקום הראשון על ידי אנשי הצוות. לאור הישגיו הוצע לו לצאת לפיקוד, אך הוא העדיף לשרת כלוחם "על מלא" ולהישאר עם חייליו.
במהלך שירותו הצבאי הכיר את בת זוגו, חן, היה מאוהב בה ותכנן את עתידו לצידה.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו בוקר התייצב אורי ללחימה. עם חבריו לסיירת לחם בקיבוץ נחל עוז מול מחבלים רבים, הציל אזרחים וחילץ אותם למקום מבטחים.
לאחר אותו יום החלו הפצצות חיל האוויר על רצועת עזה, וכעבור כמה ימים התחיל התמרון הקרקעי ברצועה. מעל מאה ימים נלחם אורי כחלק מהסיירת, שהגיעה להישגים מבצעיים רבים.
ב-17 בינואר 2024, בלילה שבין שלישי לרביעי, יצא עם הכוח למשימה נועזת ומורכבת בחאן יונס שבדרום רצועת עזה. במהלך הפעילות בעומק שטח האויב הכוח נתקל, סיכל וחיסל עשרות מחבלים. בפעילות זו נפגע אורי באורח אנוש והובהל לבית החולים סורוקה בבאר שבע. לאחר למעלה מיממה שבה נלחם על חייו נקבע מותו. באותה התקרית נהרג גם חברו הטוב, סמל ראשון אורייה איימלק גושן.
סמל ראשון אורי ג'רבי נפל בקרב ביום ח' בשבט תשפ"ד (18.1.2024). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר אחריו הורים ואחות.
הוריו הסכימו לתרום את איבריו והם הושתלו בשני ילדים: אונת כבד הושתלה בתינוק בן חצי שנה וכליה הושתלה בילדה בת שש. על מצבתו מופיע הסמל של כרטיס "אדי", כדי לציין שלא רק בחייו הציל חיים אלא גם במותו.
להנצחתו של אורי ייקרא מרכז הטניס העירוני-ארצי בהרצליה "מרכז הטניס ע"ש אורי ג'רבי".
מתחם האימונים של תנועת "חמש אצבעות" בהרצליה ייקרא על שמם של אורי ושל שני לוחמים נוספים שהתאמנו במקום ונפלו בקרב בעזה. ריאיון שנערך עם מייסד תנועת "חמש אצבעות", עמיר מנחם, שכותרתו "איך מנהיג מייצר משמעות?", הוקדש לזכרו של אורי.
פרק של הפודקאסט "השקעות לעצלנים" מאת תמיר מנדובסקי הוקדש לאורי, שהיה מאזין נלהב שלו.
המוטו של אורי, "חיים כל יום, מתים פעם אחת", הודפס על מדבקות שהוכנו לזכרו.
לזכרו הוקם פרויקט ״האור של אורי״, לחלוקת ארוחות חמות לקשישים ונזקקים. דף פייסבוק של הפרויקט – "האור של אורי ארוחה חמה לזכרו של סמ"ר אורי ג'רבי".