אברהם רוטקאי ז"ל

אברהם נולד בעיר בודפשט שבהונגריה כבן יחיד להוריו דוד וארזבט רוטקאי שהביאו אותו לעולם בגיל מבוגר.

8 שנות חייו הראשונות עברו עליו כנער עצמאי, שובב וחייכן שאהב לשחק כדור-רגל אחרי בית הספר בגן העירוני של העיר בודפשט.

לא פעם היה חוזר ממשחק כדור-רגל כשבגדיו קרועים. הוריו היו מבוססים ודבר לא חסר לו עד שפרצה מלחמת העולם השניה.

(השואה הגיעה לבודפשט רק באמצע שנת 1944) וצילקה את נפשו של הילד בן ה-8 לכל חייו.

לאחר שאימו נלקחה למחנה ההשמדה אושוויץ, נשאר הנער אברהם לבדו. מרגע זה מתחיל סיפור הישרדותו שכלל מסתור בחדרי מדרגות

ומרתפים של בתים.

היו שכנים שחסו עליו ונתנו לו שיירי מזון. והיו גם כאלה שהלשינו עליו, ומששמע את סירנות המשטרה הנאצית, היה בורח....

עד שלקראת סוף המלחמה נותר תשוש ורעב ושקע בשינה עמוקה באחד מחדרי המדרגות. הנאצים תפסו אותו והוא נלקח לבית יתומים

שם רוכזו הילדים היהודים לפני הוצאתם להורג.

לקראת סוף המלחמה נלקח אברהם יחד עם כל הילדים שנתפסו, אל גשר נהר הדנובה ורגע לפני שמכונת הירייה הנאצית השיגה אותו,

קפץ אל מי נהר הדנובה הקפואים, קפיצה שהצילה אותו אך פגעה באיברים פנימיים בגוף.

הצלב האדום מצא אותו מעולף ותשוש על גדות נהר הדנובה, חולה בטיפוס וסובל מתת תזונה.

מאוחר יותר מצא אברהם את אביו דוד (שבזמן המלחמה ברח ליערות והצטרף לפרטיזנים) דרך הצלב האדום.

בשנת 1949 עלה אברהם לארץ. בגיל 13 חגג בר מצוה בבית הכנסת שבנוה הדסה שם למד ונהנה מתקופה הנעורים

( עבד במטעי בננות ולעתים היה בורח עם חבריו לשפת הים ומשם ברגל לכיוון העיר נתניה).

בצבא, שירת אברהם בבית הספר הטכני שבחיפה כמכונאי מטוסים. המפקד שלו היה עזר וייצמן ז"ל.

גם כשהתבגר והפך מנער לבחור נשאר עם הומור ושובבות. כך קרה שבצבא היה מזייף "פאסים" (אישורי יציאה)

והיה מצליח בערמומיות לצאת מהעונש.

כששירת במילואים, אם היה מישהו שלא אהבו, היו החברים קושרים חמור לאוהל שלו, משקים אותו בבירה עד שהחמור היה משתולל

ומפיל את האוהל.

לאחר הצבא התקבל אברהם לעבודה בחברת אל-על כמכונאי מטוסים. באל-על עבד כ- 10 שנים. רבים מחבריו הטובים ביותר עבדו איתו באל-על וליוו אותו עד יום מותו.

עקב בעיה רפואית שהתגלתה, נאלץ לעזוב את העבודה ובעקבות אביו הלך ולמד אופטומטריה. לימים קנה מאביו את החנות שברחוב ויצמן בכפר סבא.

בכפר-סבא הכיר אברהם את מרים (מנתניה) בעזרת שידוך של דודה של מרים-אריה ואשתו הדי שהיו מיודדים עם אביו של אברהם - דוד ואשתו השנייה אילנה.

החתונה התקיימה באולמי גיל בפתח תקוה.

לזוג נולדו 3 ילדים. אני (ליאבה) הבכורה, יהל ויובל.

המשפחה הייתה כל עולמו ויחד עם זאת בעבודתו כאופטומטריסט היה מקצועי , אומן ומענטש (בן-אדם) ביחסו לאנשים.

מעולם לא החסיר מילדיו דבר הן ברמה החומרית הו ברמה הרוחנית ובאהבה הרבה שהעניק לכל אחד מאתנו. תמיד העדיף את צרכי משפחתו על פני צרכיו האישיים.

על קיברו נכתבו השורות הבאות:

ליבך נדם אך אהבתך עודנה פועמת בליבנו.