Friends and Family
אברהם (אלברט), בן רחל ומשה, נולד בקזבלנקה שבמרוקו בה' באדר תש"א (04.03.1941). בן במשפחה ברוכת ילדים ולו שישה אחים ואחיות. למד לימודי יסוד ותיכון בבית הספר היהודי בעירו, "אליאנס".
בגיל 14 הצטרף אלברט לתנועת הנוער הציונית "הבונים". מתחביביו בשנים אלו היו ספורט הג'ודו ורכיבה על סוסים. אהבה מיוחדת, שליוותה אותו כל חייו, הייתה אהבתו הרבה לחיות.
בגיל 16 אלברט התגייס לפעילות מחתרתית, אשר עסקה בהברחה לא חוקית של יהודים ממרוקו. בפעילות זו עסק עד עלייתו לישראל, בחודש מרס 1965. שנים רבות לאחר מכן, בשנת 2000, אלברט זכה לתעודת הוקרה על אומץ לבו ועל חלקו במבצע ההעפלה של מעפילי "אגוז" מטעם ארגון פעילי המחתרות, העפלה ואסירי ציון בצפון אפריקה.
חודשיים קודם לעלייתו נשא אלברט לאישה את אסתרלה לבית אניד'גר. מאסתרלה – אהבת חייו – נולדו לו בחלוף השנים שלוש בנותיו היקרות: אילנה, רות וקרן.
לאחר שעלה עם רבים מבני משפחתו לישראל, החל אלברט לעבוד בקריה למחקר גרעיני בדימונה. שנים ספורות אחרי כן, היה לעובד במשרד ראש הממשלה. הוא גר עם משפחתו ברעננה.
בהיותו בן 53, לאחר כ– 22 שנות עבודה בשירות המדינה, יצא אלברט לפרישה מוקדמת והגשים חלום נושן: כבוגר לימודי גיאוגרפיה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב הוא למד והוסמך כמורה דרך בבית הספר לתיירות בתל אביב. אלברט היה למדריך טיולים עצמאי בחברות תיירות שונות, בארץ ובחו"ל.
אלברט אהב את הארץ אהבת נפש ושלט בהיסטוריה שלה ובנופיה. בנוסף, התמחה בהדרכה בספרד, בפורטוגל ובמרוקו, ארץ הולדתו. בעיקר התמחה באתרים הקדושים לנצרות בארץ, והיה מדריך קבוצות רבות של צליינים. בכל מקום בו הדריך הפגין ידע נרחב בהיסטוריה, בגיאולוגיה, בגיאוגרפיה ועוד. מכתבי הערכה רבים שזכה לקבל ממטיילים שליווה מוכיחים זאת. רבים מהם אף שמרו עמו על קשר חם ותכוף, שכן בזכותו של אלברט זכו להתוודע ליפי הארץ, לדתות ולמסורות בה.
בשנת 2002, לאחר מספר שנים של "בטלה מאונס", כהגדרתו, החל אלברט לעסוק בכתיבה. הוא פירסם מספר ספרים בעברית, באנגלית ובצרפתית אודות ההיסטוריה של היהודים ומדינת ישראל, אודות הסכסוך הישראלי-ערבי, ואודות הנצרות ואתריה הקדושים. בחודשי חייו האחרונים כתב על קניה, זנזיבר ואיי סיישל. ספרים אלו הודפסו בתפוצה מצומצמת וחולקו בין קרוביו.
בחודש אוקטובר 2002 החל אלברט לעבוד בחברת תיירות, לאחר שהוכשר מטעמה לשמש מורה דרך בקניה, סיישל וזנזיבר. הייתה זו עבורו הזדמנות נהדרת לשלב את אהבתו המפורסמת לחיות עם מקצועו. מן המעט שנסע לקניה חזר אלברט משולהב, גדוש חוויות מטיולי הספארי ומהטבע. הוא שימש גם, לאחר שהוכשר בחברה, בתור סגן מנהל מכירות, ופעל בדרכים שונות לקידומה של החברה ולפיתוחה.
את נסיעתו האחרונה לקניה קטעה יד מרצחים.
ביום חמישי, כ"ג בכסלו תשס"ג (28.11.2002), סביב 7:30 בבוקר, התפוצץ ג'יפ עמוס חומרי נפץ בכניסה למלון "פרדייז" שבפאתי מומבסה, קניה. זהו מלון בבעלות ישראלית, והיה ידוע שמרבית אורחיו הם ישראלים בדרך כלל. המחבל שנהג את הג'יפ התנגש בכוונה בשערי המלון והתפרץ עם רכב התופת אל תוך הלובי. 13 בני אדם נרצחו בפיגוע, עשרה קנייתים ושלושה ישראלים, שבהם היה גם אלברט. כשמונים בני אדם נפצעו, בהם 20 ישראלים.
אלברט שהה במקום כמלווה של קבוצת מטיילים מישראל, שזה עתה הגיעה למלון. בשל העומס הרב בלובי הוביל אלברט את חברי קבוצתו לארוחת בוקר, מתוך מחשבה לבצע את הכניסה לחדרים מאוחר יותר. שתי דקות לאחר מכן נשמע פיצוץ עז. בשל קירבתו למקום הפיצוץ, מת אלברט במקום.
אלברט היה בן 61 במותו. הותיר אישה, שלוש בנות, נכדים, אח ואחיות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין כפר נחמן ברעננה.
בגיל 14 הצטרף אלברט לתנועת הנוער הציונית "הבונים". מתחביביו בשנים אלו היו ספורט הג'ודו ורכיבה על סוסים. אהבה מיוחדת, שליוותה אותו כל חייו, הייתה אהבתו הרבה לחיות.
בגיל 16 אלברט התגייס לפעילות מחתרתית, אשר עסקה בהברחה לא חוקית של יהודים ממרוקו. בפעילות זו עסק עד עלייתו לישראל, בחודש מרס 1965. שנים רבות לאחר מכן, בשנת 2000, אלברט זכה לתעודת הוקרה על אומץ לבו ועל חלקו במבצע ההעפלה של מעפילי "אגוז" מטעם ארגון פעילי המחתרות, העפלה ואסירי ציון בצפון אפריקה.
חודשיים קודם לעלייתו נשא אלברט לאישה את אסתרלה לבית אניד'גר. מאסתרלה – אהבת חייו – נולדו לו בחלוף השנים שלוש בנותיו היקרות: אילנה, רות וקרן.
לאחר שעלה עם רבים מבני משפחתו לישראל, החל אלברט לעבוד בקריה למחקר גרעיני בדימונה. שנים ספורות אחרי כן, היה לעובד במשרד ראש הממשלה. הוא גר עם משפחתו ברעננה.
בהיותו בן 53, לאחר כ– 22 שנות עבודה בשירות המדינה, יצא אלברט לפרישה מוקדמת והגשים חלום נושן: כבוגר לימודי גיאוגרפיה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב הוא למד והוסמך כמורה דרך בבית הספר לתיירות בתל אביב. אלברט היה למדריך טיולים עצמאי בחברות תיירות שונות, בארץ ובחו"ל.
אלברט אהב את הארץ אהבת נפש ושלט בהיסטוריה שלה ובנופיה. בנוסף, התמחה בהדרכה בספרד, בפורטוגל ובמרוקו, ארץ הולדתו. בעיקר התמחה באתרים הקדושים לנצרות בארץ, והיה מדריך קבוצות רבות של צליינים. בכל מקום בו הדריך הפגין ידע נרחב בהיסטוריה, בגיאולוגיה, בגיאוגרפיה ועוד. מכתבי הערכה רבים שזכה לקבל ממטיילים שליווה מוכיחים זאת. רבים מהם אף שמרו עמו על קשר חם ותכוף, שכן בזכותו של אלברט זכו להתוודע ליפי הארץ, לדתות ולמסורות בה.
בשנת 2002, לאחר מספר שנים של "בטלה מאונס", כהגדרתו, החל אלברט לעסוק בכתיבה. הוא פירסם מספר ספרים בעברית, באנגלית ובצרפתית אודות ההיסטוריה של היהודים ומדינת ישראל, אודות הסכסוך הישראלי-ערבי, ואודות הנצרות ואתריה הקדושים. בחודשי חייו האחרונים כתב על קניה, זנזיבר ואיי סיישל. ספרים אלו הודפסו בתפוצה מצומצמת וחולקו בין קרוביו.
בחודש אוקטובר 2002 החל אלברט לעבוד בחברת תיירות, לאחר שהוכשר מטעמה לשמש מורה דרך בקניה, סיישל וזנזיבר. הייתה זו עבורו הזדמנות נהדרת לשלב את אהבתו המפורסמת לחיות עם מקצועו. מן המעט שנסע לקניה חזר אלברט משולהב, גדוש חוויות מטיולי הספארי ומהטבע. הוא שימש גם, לאחר שהוכשר בחברה, בתור סגן מנהל מכירות, ופעל בדרכים שונות לקידומה של החברה ולפיתוחה.
את נסיעתו האחרונה לקניה קטעה יד מרצחים.
ביום חמישי, כ"ג בכסלו תשס"ג (28.11.2002), סביב 7:30 בבוקר, התפוצץ ג'יפ עמוס חומרי נפץ בכניסה למלון "פרדייז" שבפאתי מומבסה, קניה. זהו מלון בבעלות ישראלית, והיה ידוע שמרבית אורחיו הם ישראלים בדרך כלל. המחבל שנהג את הג'יפ התנגש בכוונה בשערי המלון והתפרץ עם רכב התופת אל תוך הלובי. 13 בני אדם נרצחו בפיגוע, עשרה קנייתים ושלושה ישראלים, שבהם היה גם אלברט. כשמונים בני אדם נפצעו, בהם 20 ישראלים.
אלברט שהה במקום כמלווה של קבוצת מטיילים מישראל, שזה עתה הגיעה למלון. בשל העומס הרב בלובי הוביל אלברט את חברי קבוצתו לארוחת בוקר, מתוך מחשבה לבצע את הכניסה לחדרים מאוחר יותר. שתי דקות לאחר מכן נשמע פיצוץ עז. בשל קירבתו למקום הפיצוץ, מת אלברט במקום.
אלברט היה בן 61 במותו. הותיר אישה, שלוש בנות, נכדים, אח ואחיות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין כפר נחמן ברעננה.