אברהם, בן אסתר ואהרון, נולד בשנת תשי"ג (1953) בתורכיה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט"ו (1956). המשפחה השתקעה במושב בורגתא, שם החל את לימודיו בבית-הספר היסודי. לאחר שעברה המשפחה לרעננה, סיים את לימודיו בבית-ספר בעיר זו. אברהם ובני משפחתו נתקלו בקשיי הקליטה וההסתגלות האופייניים לעולים חדשים. זמן קצר לאחר עלייתם ארצה נפטר אבי המשפחה ועול הדאגה לפרנסת הבית נפל על האם, שהייתה מטופלת בארבעה ילדים רכים בשנים. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, יצא אברהם לעבוד כדי לסייע לאמו ולהשתתף בנשיאה בעול ובאחריות לניהול הבית. הוא השתלם במקצוע מכונאות-רכב ועבד במוסך באזור מגוריו. אברהם היה עובד חרוץ ומסור ומשכורתו, שהביא לביתו, סייעה לפרנסת המשפחה והקלה על האם. הוא היה צעיר טוב לב ואהוב על הכל. סביבו התרכזו בני נוער רבים והוא שימש ראש לחבורה ומורה דרכה. חבריו אהבוהו בזכות טוב לבו ונכונותו לעזור לזולתו. הוא היה שמח בחלקו, עליז ואוהב חיים; השרה סביבו אווירה טובה ונעימה והיה מוקף בחברים ובידידים, שאהבו להיות במחיצתו; ובבני משפחתו, שלגביהם היה קרן-אור, משענת ונחמה.

אברהם גויס לצה"ל במחצית אפריל 1971 והוצב לחיל ההספקה. הוא הוכשר בקורס לנהגי משאיות כבדות ונשלח לשרת ביחידת תובלה כבדה. גם בעת שירותו הצבאי הרבה אברהם ללמוד, שכן סבר שככל שירכוש ידע כן יסייע הדבר בידו ברכישת מקצוע לאחר שיסיים את השירות הסדיר. במלחמת יום הכיפורים שימש כנהג משאית כבדה והוביל תחמושת לשדה הקרב ברמת-הגולן. הוא נהג את רכבו לכל אשר נשלח, למרות ההפגזות הכבדות והאש העזה. הוא ביצע את כל המשימות שהוטלו עליו מתוך הכרה וידיעה, שהכוחות הלוחמים זקוקים למטען היקר שהוא נושא עמו. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), בשעת נסיעה ברמת הגולן, נפגעה המשאית שבה נהג והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אם ושלושה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.