בן יוסף הלוי ושושנה. נולד ביום כ"ט באב תשל"ה (6.8.1975) בסביון, בן חמישי להוריו שעלו מארצות-הברית. אבי נקרא על שם סבו, שנפטר שבועיים קודם ללידתו. אבי החל את לימודיו בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי שילה בקרית-אונו, והמשיך בחטיבת-הביניים על שם הרצוג בכפר-סבא. את לימודיו התיכוניים עשה אבי במדרשיית נעם בפרדס-חנה ולאחר מכן המשיך ללמוד בישיבה בקיבוץ מעלה-גלבוע, במסגרת תכנית המשלבת לימודים תורניים עם שירות צבאי מלא. מגיל צעיר היה אבי פעיל בסניף בני-עקיבא בקרית-אונו, ובו אף שימש כמדריך במשך שנתיים. אהבתו הגדולה של אבי היתה הארץ על נופיה היפים. הוא טייל בה לרוב והוביל את חניכיו בשביליה. מגיל צעיר אפיין את אבי הרצון לתרום לאחרים והוא הרבה להתנדב בכל הזדמנות: בבית-הספר, בבני-עקיבא, במשמר האזרחי ובצבא. אבי המשיך להדריך בהתנדבות בתנועה אף לאחר שעזב את ביתו והתחייל, בהיותו תלמיד בישיבת קיבוץ מעלה-גלבוע.

בקיץ 1994 החל אבי את שירותו הצבאי. נתוניו האישיים היו גבוהים מאוד, והוא בחר לשרת בפלוגות חיל ההנדסה בחטיבת הנח"ל. היתה זו תקופה קשה עבור אבי ומשפחתו - אמו שושנה (רוזלין) חלתה בסרטן ונסעה לטיפולים בארצות-הברית. אבי, שהיה בעל סוג דם זהה לשלה, התנדב לנסוע בעקבותיה לארצות-הברית על מנת לתרום לה דם לצורך ניתוח מסובך שהיה עליה לעבור. שושנה בוק נפטרה בשנת 1995. במהלך שירותו זכה אבי להערכה רבה מצד חבריו ומפקדיו, ועם סיום המסלול יצא לקורס קצינים וחזר לשרת כמפקד צוות בפלוגה. את חייליו הוביל אבי במסלול הקשה אותו עבר כטירון, תוך דאגה מתמדת לשלומם, גילוי מקצועיות רבה ומתן דוגמה אישית. בשל מסירותו הרבה, הידע שהפגין ונכונותו להתנדב תמיד בעת הצורך, היה אבי מודל לחיקוי בקרב חייליו ובקרב המפקדים האחרים בפלוגה. בסיום הקו בלבנון אמור היה להתמנות לסגן מפקד פלוגת ההנדסה. בקיץ 1997 עלה אבי עם חייליו למוצב דלעת שברצועת הביטחון בדרום לבנון.

ביום ראשון, ה' באלול תשנ"ז (7.9.1997), נפל אבי מאש מרגמות שנורתה לעבר המוצב על-ידי לוחמי חיזבאללה, בעת שרץ לבדוק את שלום חייליו. בן עשרים ושתיים היה במותו. השאיר אחריו אב -ד"ר יוסף הלוי, וחמישה אחים ואחיות: אפרים, נעם, אדרת, הלל ויעל. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. אבי הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בסביון.