בנם של חוה וטוביה. נולד ביום י"ד בשבט תשל"א (9.2.1971) בשטוקהולם בירת שוודיה.

אבי (אברהם) עלה ארצה משוודיה עם משפחתו כשהיה תינוק, והמשפחה קבעה את ביתה בנתניה.

בהיותו בן ארבע נפרדו הוריו. כעבור זמן נישאה אימו בשנית לאורי וינברג, אשר גידל אותו כבנו הביולוגי. אבי ראה באורי דמות אב וכינה אותו – אבא. לאורי היו שלושה ילדים מנישואיו הקודמים – שלומית, שי ודרור. כעבור זמן קצר נולד אחיו למחצה של אבי, מתן.

טוביה, אביו הביולוגי של אבי, נישא אף הוא בשנית, גר בנתניה ונולדו לו שתי בנות, אחיות למחצה של אבי – יעל ומיכל.

כאשר אבי סיים את כיתה ו' בבית הספר היסודי "יבנה" ברעננה עברה המשפחה לכפר סבא. בכיתה ז' הוא החל ללמוד במכינה למדרשיית נעם - "קריית יעקב הרצוג" בעיר, ובכיתה י' המשיך למדרשיית "נעם" בפרדס חנה (מחזור מ"א), שם למד בתנאי פנימייה. הצטיין בלימודיו, ובחר להרחיב את הלימוד במקצועות הגמרא והפיזיקה. היה אהוב מאוד על חבריו הרבים.

בתום לימודיו התיכוניים דחה אבי את שירותו הצבאי בשנה, על מנת ללמוד במכינה הקדם-צבאית "בני דוד" ביישוב עלי שבשומרון. בשנה זו העמיק את ידיעותיו התורניות וביסס את אישיותו, כמו גם את שאיפתו לתרום ככל שביכולתו למדינת ישראל בכלל ותוך כדי שירותו בצה"ל בפרט.

ביום 2.8.1990 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "געש" של חטיבה 7 בחיל השריון. מפקדיו ראו בו חייל מבריק ובתום תקופת ההכשרה הבסיסית אבי נשלח לקורס מפקדי טנקים בבסיס שיזפון. לאחר שסיים בהצטיינות את הקורס יצא לקורס קצינים והמשיך לשירות קבע, תוך שהוא מבצע תפקידים משמעותיים עד שמונה למפקד פלוגה ג' בגדוד. בתקופת שירותו הצבאי ביצע אבי פעילות מבצעית רבה ומשמעותית כחלק מלחימת צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון, התבלט והצטיין בעשייתו. בין היתר שירת תחת אלוף משנה דרור וינברג, בנו של אורי, שהיה מפקד גזרת עיישיה.

בשנת 1994 – במהלך שירות הקבע - נישא אבי לשלומית וינברג, ואת ביתם הקימו בכפר סבא. בתם הבכורה, רון, נולדה כשנה לאחר נישואיהם, ומאחר שאבי שירת ברמת הגולן בתקופה זו, התראה עם רעייתו ובתו בעיקר בסופי השבוע. בהמשך עברו לגור בבאר שבע, שם נולדו להם לביא ומאור ולאחר מכן השתקעו ביישוב סַנסַנה שבאזור דרום הר חברון, שם נולדה הדר שירה.

אף שמפקדיו של אבי קיוו שייצא לקורס מפקדי גדוד, בשנת 1996 החליט להשתחרר מצה"ל, בדרגת סרן. על תרומתו ללחימה ברצועת הביטחון בדרום לבנון קיבל ביום העצמאות ציון לשבח מהרמטכ"ל.

עם שחרורו השלים אבי את בחינות בגרות והפסיכומטרי, ובשנת 1997 התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. את הלימודים הממושכים והמפרכים סיים בהצטיינות.

בתום לימודיו החל לעבוד כסטאז'ר במרכז הרפואי האוניברסיטאי "סורוקה" בבאר שבע, ובתום שנת הסטאז', בשנת 2005, בחר להתמחות בגינקולגיה מתוך הכרה ברורה שייעודו הוא בהבאת חיים לעולם.

לפני תחילת ההתמחות יצא לחצי שנת הפסקה, שבמהלכה למד בישיבה ביישוב עצמונה שבנגב המערבי.

את שבע שנות ההתמחות ביצע במרכז הרפואי "סורוקה" לצד עבודתו כרופא נשים בקופת חולים כללית בבאר שבע. רבים מהרופאים והאחיות אשר עבדו איתו, כמו גם מטופליו הרבים, ציינו את רגישותו הרבה, ענוותנותו, סבלנותו ומקצועיותו הגבוהה בתחום התמחותו, התמקצעות אשר באה לידי ביטוי גם בניתוחים רבים מאוד שביצע. כדרכו, אבי קיבל במהלך הסטאז' ובתקופת ההתמחות פרסי הצטיינות ותעודות הערכה ממנהליו, אשר צפו לו גדולות בתחום.

לצד היותו רופא ששם את המקצועיות הרפואית כערך עליון, לא הזניח את הצד המשפחתי והיה איש משפחה למופת אשר השקיע רבות בילדיו ובלימודיהם, משיעורי בית של בית הספר היסודי ועד משימות מתקדמות, נכח בחייהם והִרבה בצחוק ובמעשי שטות עימם. הצליח לשלב היטב בין המשפחה לעיסוקיו הרבים. מדי קיץ הקפידו לנסוע יחד לנופש.

בסיום ההתמחות המשיך אבי לעבוד בבית החולים "סורוקה" כרופא בכיר והחל תת-התמחות נוספת בתחום הפריון, תחום בו ראה את הגשמת ייעודו בהבאת חיים לעולם. כמו כן, לצד עבודתו בבית החולים וכרופא בקהילה, שימש כמנחה וכמרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לימד והכשיר סטודנטים וסטודנטיות לרפואה, לסיעוד, למיילדוּת ולפיזיותרפיה. על תשוקתו ללמד כתב: "חינוכם של מומחי העתיד הוא התשוקה שלי, זה מה שמניע אותי במקצועי", והוסיף שלדעתו הגישה הנכונה היא חינוך של ממש, כזה הטומן בחובו אחריות רחבה ועמוקה, ולא רק העברת ידע. לצד זאת, ומאחר שראה שליחות בהשפעה על עתיד הרפואה בישראל, הצטרף גם לצוות ועדת הקבלה למועמדים לבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון.

לאורך השנים מאז שחרורו מצה"ל, ובאופן עקבי לערכי התרומה לכלל עליהם גדל והתחנך, המשיך אבי לשרת בשירות מילואים פעיל ומשמעותי בחטיבה 263 ולאחר מכן בחטיבה 7, כמפקד פלוגה, סגן מפקד גדוד וממלא מקום מג"ד. הוא שירת כשלושה חודשים בשנה והגיע לדרגת סגן-אלוף. במסגרת זו השתתף בין היתר במבצעים צבאיים ונטל חלק פעיל במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.

אחרי ששימש כמנהל לחימה בחטיבה 263 מונה לתפקידו האחרון במילואים - מנהל הלחימה (מנל"ח) בחטיבה 7. בתפקיד זה השתתף בכל אימון, ונאמן לדרכו המקצועית הקפיד לשמש דוגמה אישית וללמד את הקצינים הסדירים של מטה החטיבה את משימותיהם כדי שיוכלו להסתדר בכוחות עצמם, גם בלי קציני המילואים. מפקדי החטיבה אשר התחלפו מדי שנתיים ראו בו נכס משמעותי לחטיבה והתייעצו עימו רבות. אהבתו לחיל השריון הייתה גדולה מאוד.

בשנת 2014 עברה המשפחה למדינת אוהיו שבארצות הברית לשנה, ושם החל אבי תת-התמחות בתחום פוריות הגבר בבית החולים "קליבלנד קליניק". המשפחה השתלבה היטב בקהילה היהודית המקומית.

בשנת 2015 שב לארץ עם משפחתו והחל לעבוד ביחידה להפריה חוץ-גופית בבית החולים "סורוקה". במקביל, המשיך את עבודתו כרופא נשים בקהילה וקיבל מטופלות במרפאה הפרטית "אולטרה קר" בבאר שבע. מטופלותיו הרבות העידו על רופא מקצועי ורגיש, אנושי וקשוב שאִפשר להן לפרוק את מצוקותיהן בפניו והעניק להן עידוד ותמיכה. בשנת 2019 מונה למנהל היחידה להפריה חוץ-גופית במרכז הרפואי "ברזילי" באשקלון. לאורך השנים עזר בהבאת אלפי תינוקות לעולם, שלא אחת נקראו על שמו – אבי, או אביה.

בהיותו אחד ממקימי "המרפאה לאיבודי היריון חוזרים" וכמומחה בעל שם בתחומו הוא נסע לעיתים קרובות לכנסים בחו"ל בהם הרצה, פרסם מאמרים מדעיים רבים וחשובים והיה מעורב בכתיבה ובעריכה של ספרי רפואה בתחום מומחיותו.

לא בכדי בחר לעבוד ולגור בדרום הארץ – מתוך אמונה שגם המתגוררים בפריפריה זכאים לרופאים טובים. פעילות ציבורית ותרומה לחברה היו חשובות לו, על כן מעבר לעיסוקיו הרבים התנדב לתפקידים ציבוריים בקהילה. כך, אבי כיהן כיושב ראש מזכירות היישוב סנסנה במשך כמה שנים והדריך סיורים ביישוב הודות לידע הרב שלו בהיסטוריה ובתנ"ך. החיבור בין רפואה להלכה היה חלק מהותי בחייו, ואבי נהג להעביר דרך קבע הרצאות מטעם מכון "פוע"ה" המשלב בין הלכה לפוריות וגינקולוגיה. כאדם ערכי רצה להנחיל לציבור ערכים שהיו נר לרגליו, העביר הרצאות על מעלותיו ועל שליחותו של אלוף משנה דרור וינברג, גיסו שנפל בפעילות מבצעית בחברון כמח"ט יהודה בשנת 2002.

עם פרוץ מגפת הקורונה בראשית שנת 2020 שהה יותר בביתו והקדיש את הזמן לילדיו ולשתי נכדותיו, בנותיה של בתו הבכורה רון. פעם בשבוע באופן קבוע ביקר את נכדותיו, לקח אותן לראות תוכים ופריחת כלניות, וכדברי רון, היה סבא מדהים.

הקשר שלו עם אימו חוה ואביו אורי, אשר גידלו אותו באהבה ובמסירות, היה קרוב ומיוחד, בין השאר הודות לחוויות החיים שעברו יחד. אבי דמה לאימו חוה וקיבל ממנה הרבה. אחיו הצעיר, מתן, ראה בו דמות למופת וכתובת להתייעצות בכל שאלה ובעיה, יחסיהם היו קרובים מאוד. ילדיו למדו על כיבוד אב ואם מהדוגמה האישית שנתן להם ביחסיו עם הוריו.

אבי היה מנהיג שקט ובטוח בעצמו, אדם מצחיק, ציני, שנון וצנוע. ניחן ביסודיות, בהתמדה ובמקצוענות שהפגין בכל תחום שעסק בו והיה קשוב לכל אדם שפנה אליו, חרף היותו עסוק מאוד. קור הרוח שלו התבטא הן בשירותו הסדיר, בקבע ובמילואים והן בתפקידו כרופא. צבר ידע עשיר ומעמיק במדע, בתורה ובנושאים רבים אחרים. בלט באכפתיות כלפי הזולת, בטוב לב, באישיות כובשת ובקסם אישי, ורבים פנו אליו לייעוץ בכל נושא ולעזרה בפתרון בעיות, בכלל זה זוגות נשואים במשבר.

ביום 12.1.2021 נפגש, במסגרת שירות המילואים שלו, עם מפקד החטיבה שלו לצורך דיון על המשך דרכו במילואים. בסיומה של הפגישה הוחלט לשמחתו הרבה של אבי כי ימשיך בתפקידו כמנהל לחימה בחטיבה 7. בדרכו חזרה מהריאיון אבי שוחח עם רעייתו, עדכן אותה ואמר לה שהוא עייף ועוצר למנוחה. זמן קצר לאחר מכן נמצא ללא רוח חיים בכניסה ליער להב שבנגב הצפוני.

סגן-אלוף פרופ' אבי (אברהם) הרלב נפל בעת שירותו הצבאי ביום כ"ט בטבת תשפ"א (12.1.2021). בן ארבעים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. הותיר אחריו אישה, ארבע בנות ובן, נכדות, הורים, אח ואחיות. ליבה של אמו חוה לא עמד ביגון העז ובשברון הלב שנגרם לה עקב נפילתו של אבי, והיא הלכה לעולמה מספר חודשים לאחר מכן.

כחודש לאחר נפילת אבי אישרה ועדת המינויים הרפואית של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב את קידומו לדרגת פרופסור חבר באופן רטרואקטיבי.

בני משפחתו הכינו חוברת לזכרו המאגדת דברי תורה, הספדים, שירים ומכתבים שכתבו עליו מטופליו. באלבום אחר קובצו תמונות מהכנסים בחו"ל שאבי ושלומית נסעו אליהם יחד.

דפי אינטרנט לזכרו הועלו באתר המכינה הקדם צבאית "בני דוד" שבה למד ובאתר המועצה האזורית הר חברון, והם כוללים תמונות, דברים לזכרו וקטעי עיתונות.

במרכז הרפואי "ברזילי" יזמו כנס בנושא פריון לזכר אבי.

אבי מונצח באנדרטת חיל השריון "יד לשריון" בלטרון, ובכפר סבא בבית "יד לבנים" ובסניף תנועת הנוער "בני עקיבא".

המשפחה שוקדת על הקמת מצפור לזכרו ביישוב סנסנה.

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker