בת הזקונים של מירה ופנחס צבי. נולדה ביום א' באייר תשס"ד (22.4.2004) במושב גילת שבצפון הנגב. אחות לאביה, איתי, אופיר ואיתמר.

אביב מרגלית - שמה השני ניתן על שם סבתה מצד האמא - גדלה והתחנכה בגילת. למדה בבית הספר היסודי הדתי "נחלים" בקרית החינוך של המועצה האזורית מרחבים הסמוכה לאופקים, ובבית הספר התיכון "מקיף אזורי מרחבים", במגמת פסיכולוגיה, סוציולוגיה ואלקטרוניקה.

אביב היתה נשמה גבוהה וטהורה, ילדה של אור, של אהבה ונחת. ילדה יפהפייה, צנועה ואהובה, נעימה מלאת קסם, מלאת נתינה ורגישות יוצאת דופן לכל הסובבים אותה ומגיל צעיר גילתה איכפתיות ורצון רב לעזור.

כבר כשהייתה בגן הילדים תיארו הגננות כיצד היא נוהגת לסיים את הפעילויות ביסודיות ובמהירות כדי להציע להן עזרה עם שאר הילדים. מגיל צעיר הצטרפה לאימה בהתנדבויות שונות במושב, כדוגמת פעילויות עם ילדים ונוער, קשישים ואירוח חיילים במבצע "צוק איתן" (יולי-אוגוסט 2014). אביב הייתה אז בת עשר בלבד, אך על אף גילה הצעיר, סייעה רבות לאימה, עמה היה לה קשר קרוב במיוחד.

כילדה בגן סיפרה שהיא אוהבת את הצבע השחור. כשנשאלה למה, אמרה: "כי הוא נשאר לבד בקופסה ואף אחד לא בוחר בו". אמירה זו מאפיינת את היכולת שלה להסתכל ולנתח ברגישות את סביבתה, להתייחס לחוסר ולקושי של האחר ולעשות מעשה. כך הייתה רגישה כלפי מי שחלש או מי שהוחרם ע"י ילדים בכיתה, כלפי סבא וסבתא ועוד. רגישות זו אפיינה אותה במשך כל חייה עד רגעיה האחרונים.

בכיתה א', החליטה ללכת בעקבות אחיה הגדולים, שניגנו בגיטרה, כינור ופסנתר, והחלה ללמוד נגינה בכינור בקונסרבטוריון. כשהייתה בכיתה ד', כאשר התאכזבה לשמוע שלא התקבלה לנגן בקונצרט האזורי, בעקשנות ושקדנות רבה ותוך דבקות במטרה, המשיכה להתאמן על נגינתה, ובסופו של דבר השתתפה בקונצרט.

בעקבות זאת, למדה שבעזרת השקעה ועבודה קשה היא יכולה להשיג כל מה שתרצה, ומאז נהגה להציב לעצמה יעדים ולערוך רשימות מפורטות של משימות ותוכניות.

אביב התמידה בלימודי הכינור במשך עשר שנים. במקביל, כשבגרה החלה לנגן בכוחות עצמה גם על פסנתר ועל גיטרה שהיו בסלון הבית.

גם בתיכון השקיעה והצטיינה בלימודים אך התקשתה בלימודים לחמש יחידות בגרות במתמטיקה. אביב סירבה להרים ידיים, השקיעה והתמידה בלימודיה כדי לצלוח את האתגר. בסופו של דבר, בחודש האחרון ללימודים, עברה למסלול של ארבע יחידות, למדה לבדה את החומר למבחן וקיבלה ציון גבוה מאוד. על אף שלא השיגה את היעד הראשוני שהציבה לעצמה, היה לה חשוב לדעת שניסתה הכול ועשתה את מירב המאמצים. הייתה לה תובנה בוגרת שהתהליך והדרך חשובים לעיתים יותר מהתוצאה.

השקעתה הרבה בלימודים לא באה על חשבון תחומים אחרים בחייה. מאוד היה חשוב לה להצליח בבית הספר, אך ידעה לשמור על פרופורציות והקפידה להשאיר מקום גם למשפחתה, לחברותיה ולשלל תחביביה.

בתקופת בית הספר היסודי הייתה פעילה מאוד בתנועת "בני עקיבא" והשתתפה בפעולות, פרויקטים ומחנות.

בתחילת לימודיה בתיכון התאהבה בתחום האפייה, נהגה לאפות מאפים מיוחדים, בעיקר עוגות ועוגיות מושקעות, ולצלם אותם, והיה לה מדף במטבח עם ציוד אפייה שהיה שייך רק לה. בזכות תחביב זה אביב פתחה קבוצת וואצאפ משפחתית "רשימת קניות" שהחליפה את הפתקים על המקרר בבית, שם רשמה את רשימת המצרכים לצרכי האפייה ושם הרגילה את כל בני המשפחה לרשום את הקניות הדרושות.

את שנותיה האחרונות בתיכון חוותה בצל מגפת הקורונה (2020-2021) שבעטיה נערכו חלק גדול מהשיעורים מרחוק, באמצעות תוכנת ה"זום". גם מבחני המיון שעברה לקראת שירותה הצבאי נעשו בחלקם מרחוק.

אביב שאפה לשרת בתפקיד משמעותי, אהבה לצפות בתוכניות על המוסד, על ריגול ומודיעין, ולהיחשף לתחקירים, וחלמה להתגייס לחיל המודיעין. אחרי מספר מבחנים, קיבלה שיבוץ לתפקיד תצפיתנית בחיל האיסוף הקרבי. כהרגלה, ערכה מחקר יסודי על התפקיד, הכינה רשימות של בעד ונגד וכן רשימות מפורטות של משימות והכנות לקראת הגיוס.

למסיבת הגיוס שנערכה בביתה, הגיע רב שבירך אותה. הוא סיפר כי עשור קודם לכן, נכח באזכרת השלושים של הסבתא מצד האבא, וציין שבזמן שכולם בכו והתחבקו עם הוריהם, אביב בת התשע הרימה את ראשה, ראתה את הרב מזיל דמעה ושאלה את אימה: "מי מחבק את הרב?" הרב ציין את רגישותה לסביבתה ואת יכולתה לראות את האחר, ואמר שכשם שתִצפתה עליו ברגישות, כך תעשה גם במסגרת תפקידה הצבאי כתצפיתנית.

ב-23.10.2022 התגייסה לצה"ל ועברה טירונות בבסיס "סיירים". בסוף הטירונות, כשנדרשה לבחור שיבוץ, בחרה לשרת בבסיס "נחל עוז", והייתה מאושרת כשקיבלה את מבוקשה.

תקופת ההכשרה הייתה קשה עבורה בתחילה, בין היתר בגלל הפרידה מהחברות שהכירה בטירונות. במחברת ההכשרה שלה היא כתבה: "בדיעבד הכול חוויות, וכל קושי מחזק אותי יותר". חברותיה סיפרו שנהגה לא פעם לחזור על המשפט הזה ועל המילים "הכול לטובה", שאפיינו את תפיסת עולמה וליוו אותה בכל התמודדות שחוותה בחיים.

על אף הקושי, התגאתה בתפקיד שקיבלה, הבינה את האחריות הכרוכה בו וראתה בו שליחות עליונה. "למה אני קמה בבוקר?" כתבה במחברת ההכשרה שלה, "לשרת את המדינה שלי, להרגיש את השייכות והתחושה המועילה, להסב גאווה למשפחה, סיפוק עצמי, גאווה עצמית". עוד כתבה שהחלום שלה הוא לעזור ולהתנדב יותר.

בינואר 2023 סיימה את ההכשרה, הגיעה למוצב "נחל עוז" והחלה חפיפה. היא הייתה לחוצה מאוד לקראת המבחנים שהייתה צריכה לעבור, המדמים מצבי קיצון, אך עברה את כולם בהצלחה והחלה לתפעל את המערכת באופן עצמאי. מהר מאוד למדה לתפעל מערכות נוספות והחלה לחפוף חיילות חדשות.

המוזיקה הייתה חלק משמעותי בחייה, אך בצניעותה הרבה נמנעה בדרך כלל מלשתף את כישוריה המוזיקליים ואת יכולות הנגינה שלה. אחרי מספר חודשים בבסיס הביאה לשם את הגיטרה, החלה להיחשף ולהיפתח והייתה מאושרת וקורנת מתמיד. יחד עם חברתה הטובה בבסיס, דניאלה, נהגה לכתוב ולהלחין שירים, ובעזרת המוזיקה, השתיים היו מגבשות סביבן את חברותיהן לבסיס.

אלה מילות אחד השירים שיצרו יחד: "חשבתי שאני רוצה, לחיות על הקצה אבל, אני לא כזאתי אמיצה. למה? ככה.

יש לי הכול תודה רבה, בלי עין הרע, חמסה, יש לי מספיק לא צריכה יותר, וכן, לא בא לי לשחרר, וזה תמיד משעמם. למה? ככה.

משהו שם תמיד חסר, עוד שיר נכתב על הפסנתר, אולי אמצא שם נחמה, או סתם תשובה לשאלה, אולי תיפתח לי איזו דלת, אולי אצליח לשחרר, את מה שהיה, את מה שכבר פה, את מה שאיתי, והולך עד הסוף".

במסגרת פרוייקט גלי צה"ל "שבעה שירים באוקטובר" השיר בוצע ע"י הזמרת עדן בן זקן ולבקשת המשפחה נקרא על שם אחת השורות בשיר: "אולי תיפתח הדלת", כתפילה לשובם של כל החטופים והחטופות.

אביב כיבדה מאוד את הוריה והייתה קרובה מאוד למשפחתה, תמיד חיכתה למפגשים משפחתיים והיה לה חשוב שהמשפחה המורחבת תחגוג יחד את החגים. אחרי שסבה נפטר, נסעה בכל יום רביעי, במשך תקופה ארוכה, לישון עם אימה בבית סבתה על מנת שלא תהיה לבד, למרות המרחק והוויתור על איזור הנוחות היה לה חשוב שסבתא תהיה שמחה ולא תהיה לבד.

אביב הייתה אדם שעושה תמיד את הצעד הנוסף שרבים אחרים לא עשו, בעלת יכולת לראות לפני כולם מה נכון לעשות ולהגיב ראשונה. תמיד התנהלה בצורה מכבדת ונעימה, וגם כשהתעקשה ועמדה על שלה, ידעה לעשות זאת בדרכי נועם. היא תמיד שאפה לשלום ולאחדות, הקפידה לא לדבר לשון הרע והשפיעה בכך גם על סביבתה. בנוסף, כשבוע וחצי לפני מותה, גילו הוריה במקרה שהיא נוהגת לתת מעשר מדי חודש מתוך המשכורת הצבאית שלה.

לאורך שירותה הבינה את משמעות התפקיד החשוב שמילאה ואת האחריות הכבדה המוטלת על כתפיה. לא פעם אמרה "אם יקרה משהו לחייל אחד זה על הראש שלי לכל החיים".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אביב, שהייתה באותה השבת בבסיס, נכנסה למיגונית יחד עם חברותיה. בסרטונים שהתפרסמו היא נראית מרגיעה ומחבקת את חברותיה, וכך עשתה גם עם משפחתה. היא התקשרה לאימה ומיד התנצלה על שגרמה לה לחלל שבת, הנחתה את הוריה לנעול את הבית ולבדוק מה שלום שאר המשפחה, והביעה דאגה לחיילים. בזמן שהיא עצמה תחת אש, שמרה על אופטימיות ואמונה והרגיעה את אימה. בהודעה האחרונה שכתבה, בשעה 7:38 אביב ביקשה תפילה: "יהיה בסדר אימוש, בעזרת ה', תקראו תהילים". לאחריה נותק הקשר עמה, ורק כעבור ארבעה ימים התקבלה ההודעה על נפילתה.

בקרב בבסיס נפלו עוד חיילים רבים, ואחרים ובהם תצפיתניות נחטפו לרצועת עזה.

רב-טוראי אביב חג'ג' נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין במושב גילת. הותירה אחריה הורים, אחות ואחים.

לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל.

בת דודתה, יערה, ספדה לה: "ויוי אהובה ויקרה לליבנו כל כך, סמל התום, הטוהר והעדינות, הפעוטה הרכה שהייתי מחזירה הביתה מהגן שמחה וחייכנית, כשהגעתי אליכם בחופשים... אהובה, כל כך אהובה, מלאת אכפתיות כלפי הסביבה, חמלה ורצון לעזור... ביצעת תפקידך באופן המקצועי ביותר, באחריות מלאה, ופרחת כמו פרח יפהפה שנפתח אט אט וקרנת כל כך, יותר ויותר בכל פעם שפגשתי אותך בחודשים האחרונים... היית מלאת אמונה גם ברגעים הקשים ביותר, אין מלאכים צדיקים כמוך".

"לא תמצאו בכל החמ"לים במדינה תצפיתנית יותר מורעלת מבת דוד שלי", ספדה הדר, בת דודה. "כמה התגאיתי בך במהלך כל השירות המבצעי שלך, את לא יודעת כמה... תמצאו לי חיילת שמבקשת לצאת בבוקר לאירוע משפחתי ולחזור מיד אחרי, כדי שחס וחלילה לא יהיה פער בתצפית... בהודעות האחרונות שלך ביקשת מאימא שלך לקרוא תהילים לשלום החיילים במוצבים ודאגת למשפחה ולאזרחים בגזרה – תוך כדי שאת בעצמך בתוך התופת. היית נערה טהורה עם אחדות, צניעות ואכפתיות אין סופית".

בת דודתה, הלן, כתבה: "לא האמנתי שזאת אופציה בכלל שאשכרה לא תחזרי אלינו. שאת – מכל האנשים שבעולם, שמייצגת טוהר, עדינות, טוב לב, התחשבות בזולת, דאגה לבריות, כולך טוב! ואת לא תחזרי?! אין מצב! והנה – התבשרנו בנורא מכול... מתפללת שחשבת מחשבות טובות כשזה נגמר וזכרת שכולנו אוהבים אותך ודואגים לך... את אחת ומיוחדת ולא תהיה עוד כמוך, נשאר לנו רק לנסות לחקות את הדרך שלך ולהתפלל להיות קצת כמוך".

כתב אושרי, שהיה מחנך של אביב בכיתות ז'-ח': "במשך עשרים שנה זכיתי ללמד ולחנך תלמידים ותלמידות רבים, כולם מיוחדים, כולם אהובים, לכולם יש מקום בלב. אבל אחת לתקופה יש תלמיד או תלמידה שפשוט תופסים לך את הלב, תופסים בעדינות אך בנחישות ולא עוזבים. כזאת היא אביב...

זכיתי להיות שם בשבילה ולהטות אוזן קשבת וזכיתי אף יותר לשמוע ממנה ולקבל את התובנות הנפלאות שלה מנקודת המבט הייחודית שלה...

אני מודה שאין לי היכולת להיפרד, עדיין לא, יודע שהיא מסנגרת עכשיו על כולנו צמוד צמוד לכיסא הכבוד וממש בקרוב נזכה לראותה בבוא הגאולה".

אושרי כתב שיר שמוקדש רק לה: "ובלכתך, החורף בא ואיתו הסערה, סערת הלב והנשמה, שלא מוצאת לה מנוחה, ורק נזכרת בגעגוע ואהבה.

אביב, ילדה נשמה, עטופה באהבה, לעד חיה בלבבנו, ניגון חייך שמור בקרבנו.

ובשובך, יחד עם משיח ביום הגאולה. תצעדי בשמחה לבנה, יחד עם האבות והאימהות, וכל קדושי כל הדורות.

יום זה קרוב ובא,נמתין לך ונזכור ונזכיר לכולם, שנשמה טהורה התהלכה לצידנו, שילדה זכה שמרה על כולנו".

השיר "בלכתך" הולחן ומבוצע ע"י בינה מלאכותית, ניתן להאזין ביוטיוב.

אביב הונצחה באנדרטה שהוצבה בקיבוץ עלומים, על גבעה הצופה לנחל עוז, לזכרם של הנופלים והנופלות בבסיסה.

הוריה התייחסו להודעתה האחרונה, בה ביקשה ממשפחתה לקרוא תהילים, כאל צוואה ומפיצים לאורה אלפי ספרי תהילים. בנוסף, ביום הולדתה העשרים המשפחה ערכה מרתון קריאת תהילים בארץ ובעולם ומאז קיימת קבוצת קריאת תהילים לאורה של אביב.

בטקס מלא קדושה התקיימה הכנסת ספר תורה, לעילוי נשמתה של אביב ולעילוי נשמת סבתה, מרגלית, שעל שמה נקראה. הספר הוכנס לבית הכנסת "מגן שלמה" בגילת.

בחג הפסח הוציאה המשפחה הגדה מיוחדת לזכר אביב. ההגדה עם ביאורים מאת רב המושב, וכאלף עותקים חולקו במושב ובסביבה.

ביום הזיכרון נערכה במושב צעדה לזכר אביב ולזכר ארבעה תושבים נוספים שנפלו במלחמה.

בבית הספר "אריאל" ברעננה למדו התלמידים על אביב במסגרת פרויקט להנצחת חללי המלחמה.

בבר "פטריקס" בבאר שבע, בו נהגה אביב לבלות עם חברותיה, הוחלף שמה של המנה האהובה עליה מ"שניצל המלך" ל"שניצל המלכה".

המשפחה מקיימת מפגשים רבים עם תלמידי בתי ספר, תלמידי מכינות, חיילים וחיילות, הכול לאורה ולערכיה של אביב.

באינסטגרם נפתח עמוד לזכרה: remember_aviv_hajaj. עמודים לזכרה הוקמו באתר remember.bio ובאתר סיפור חיי –

/ https://www.storyofmylife.co.il/p000418/

Publishing

Podcast

Digitize your old memory media

Order QR code marker