שני גבאי, בתם של רחל-מיכל ויעקב, נולדה ביקנעם עילית, ביום כ"ט בחשוון תשנ"ח (29.11.1997)., אחות של אביאל וניצן. הייתה ילדה שמחה וחייכנית עם צחוק מתגלגל, ואהבה לשיר ללא הפסקה. כשהייתה בת חמש חלתה במחלת עיניים נדירה, שהובילה למספר רב של ניתוחים שנועדו להציל את ראייתה. בכולם עמדה בגבורה. שני למדה בבית ספר יסודי "דליות" ביקנעם עילית, ובמגמת תיאטרון בתיכון "אורט אלון" ביישוב.

בצבא שירתה כטבחית בבסיס טירונים "דותן" (מחנה 80) ונהנתה מהשירות ומהאנשים הרבים שהכירה במסגרתו.

לאחר שהשתחררה מהצבא, נסעה לטייל במזרח הרחוק, וכששבה ארצה ביקשה להגשים את חלומה להיות עורכת דין, ונרשמה לתואר ראשון במשפטים ב"מכללה למנהל" בראשון לציון. במהלך לימודיה נסעה, במסגרת תוכנית לחילופי סטודנטים, לליון שבצרפת, ולאחר שסיימה בהצטיינות את התואר, התמחתה במשרד עורכי דין "גלעד בכר ושות'". במקביל להתמחות, עבדה כמלצרית, כבודקת ביטחונית, וכברמנית במועדונים ובפסטיבלים בארץ ובעולם. בכך שילבה את אהבתה למסיבות ולריקודים עם עבודתה. סיפר אחיה: "שני טסה לכל הפסטיבלים והמדינות שרצתה להגיע אליהם, יצאה לכל המועדונים והמקומות שרצתה לבלות בהם, וחוותה כל מה שרצתה לחוות. גם אם לא היה לה שקל בבנק היא הייתה סוגרת טיסה, ומבחינתה 'נסתדר. יהיה בסדר'... ככה היא חיה כל החיים. לא ב'מרוץ העכברים' שכולנו חיים בו, אלא ב'מרוץ החיים של שני'... המרוץ להספיק, לחוות ולהרגיש הכול, והרצון להספיק ולחיות כאילו כל יום הוא יומנו האחרון. המוטו שלה היה 'No time for drama'". לשני היו המון חברים אותם היא אהבה במלוא העוצמה. הם נהגו לשתף אותה בהכול, היא הייתה להם לאוזן קשבת, ידעה לייעץ נכון, וצברה איתם אינספור חוויות משמחות, מצחיקות ומרגשות, אך לעיתים גם מוזרות ועצובות. גם השמירה על איכות הסביבה הייתה יקרה לליבה. היא הקפידה על שימוש בכלים רב-פעמיים, על צריכה נכונה וצמצום פסולת ועל מחזור בקבוקים. היא השתתפה בימי ניקיון בחופי זיכרון יעקב, חיפה והאזור, ולא התביישה להעיר לכל מי שלא הקפיד כמוה. שני התנדבה בעמותות להצלת בעלי חיים ולשמירה על זכויותיהם, וסייעה לעשרות כלבים נטושים להגיע למקום מבטחים ולמצוא בית חם. היא גידלה בביתה את כלבי הפיטבול – אלפא, נלה, בוף ופיג' – והאמינה שהם אינם מסוכנים אם מגדלים אותם באהבה וברכות.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח. בבוקר זה החלה מלחמה.

בערב שקדם למתקפה, הגיעה שני לעבודתה כבודקת ביטחונית בפסטיבל הטבע "נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים, ובו חגגו כ-3,000 איש. כשהחל ירי הטילים, ברחה ברכבה עם שני חברי ילדות שלה, לכיוון צפון. כשנשמעה שוב אזעקת "צבע אדום" נכנסו השלושה למיגונית בצומת עלומים. מספר דקות אחר-כך השליכו המחבלים ארבעה רימונים לתוך המיגונית, וחבריה נפצעו קשה ואיבדו את ההכרה. שני פתחה בריצה לכיוון רכבה, ונורתה מספר פעמים ברגלה השמאלית. היא הצליחה להגיע לרכב, והחלה לנסוע חזרה דרומה. בדרך פגשה קבוצת צעירים שהגישו לה עזרה ראשונה, וסייעו לה לעלות על רכב אחר שהיה אמור להעבירה לאמבולנס שנמצא באזור הפסטיבל. כשהגיעה למרפאה בחניון רעים, המתינה לפינוי לבית חולים, אך בשל התקרבותם של מחבלים נמלטה עם אנשים נוספים והם מצאו מחסה באמבולנס. המחבלים ירו על מי שהתחבא מתחת לאמבולנס, ולבסוף ירו עליו טיל RPG שגרם לשרפתו המוחלטת. שני נחשבה לנעדרת, ורק בתום 47 ימים משפחתה התבשרה שגופתה זוהתה, תודות לשרשרת בצורת חצי סהר שענדה שנמצאה בסמוך לאמבולנס. המחבלים רצחו כ-400 איש במתחם הפסטיבל. שני גבאי נרצחה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שעבדה כבודקת ביטחונית בפסטיבל "נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. היא הובאה למנוחת עולמים ביקנעם עילית, והיא בת 25. הותירה הורים, אחות ואח. על מצבתה כתבו אוהביה: "ילדה יפיפייה, זכורה לנצח בזכות שמחתה השופעת וטובתה חסרת הגבולות, נשמה קורנת שנגעה בחיים באהבה". ספדה חברתה: "אני רגילה לשבת ולכתוב לך ברכת יום הולדת בזמן הזה. מסרבת להאמין שעכשיו אני כותבת לך הספד... נותרנו עם זיכרונות וחוויות שלעולם לא נשכח... אנחנו מנסות למצוא את המילים הנכונות שיתארו אותך. איך הופכים אותך לכמה מילים על דף?... כמה חלומות הגשמת אחות שלנו... אנחנו מבטיחות להגשים את שאר החלומות בשבילך". חבר נוסף ספד: "רעמים קורים רק כשגשום – זה מה שאומר השיר שהכי אהבת. למדנו היום שרעמים קורים גם בגשם של דמעות". אוהביה של שני הקימו אתר הנצחה, https://remembershanigabay.co.il/. באתר מספרים עליה בני המשפחה, חברים, ועמיתים לעבודה, לצד שפע כתבות, תמונות, סרטונים מרגעים בחייה, ומשעותיה האחרונות. המשפחה הקימה את עמותת "חוט השני", שמטרתה להנחיל את מורשתה של שני ולייצר שרשרת של מעשים טובים לזכרה ולטובת העולם שכל כך אהבה. בין מיזמי העמותה – מכירת "שרשרת שני", השרשרת שבזכותה היא נמצאה, וכל ההכנסות ממכירתה מועברות להנצחה; שיפוץ גינת כלבים שבטיילת היער ביקנעם עילית, אליה נהגה ללכת שני עם כלבה; הקמת פינת הנצחה במיקום שבו נשרף האמבולנס בו שהתה ברגעיה האחרונים בפסטיבל; הפעלת פרויקט לחלוקת מאפרות ניידות לשמירה על ניקיון החופים ושמורות הטבע; כן העמותה פתחה בשיתוף פעולה עם עמותת "חיים של אחרים" לסיוע במציאת אומנה לכלבים ובאימוצם, ועם עמותת "יובל מנדלוביץ – הכלבים המס(ו)כנים".

הוצאה לאור

פודקאסט

המר זכרונות לפורמט דיגיטלי

הזמן שלט עם קוד QR