בן נטליה ומיכאל. נולד ביום ט' בחשוון תשנ"ד (24.10.1993) בקריית חיים.

שי, אשר כונה על ידי אוהביו "שייקה" או "שושי", גדל בקריית חיים, שם התגורר עם אימו ואחותו למחצה, שיראל.

שי היה ילד שמאור פניו וחיוכו כבשו את הסובבים אותו. הוא גדל והתפתח מאוד מהר, בסקרנות ובלהיטות גילה את העולם, הפגין אומץ רב ולא פחד לעמוד מול כל אתגר שהחיים הציבו לו. הוא עבר כל מכשול בדרכו המיוחדת, עם חיוך ובגישה חיובית. הוא חי את חייו בקצב מאוד מהיר, תמיד דהר קדימה ובכך הרשים מאוד את הסובבים אותו.

מגיל צעיר אהב את הטבע, ונהג לצאת לטיולים כשהוא רכוב על רולרבליידס ומלווה בכלבתו האהובה בלה.

שי היה חברותי מאוד. היו לו חברים רבים, ועם כל אחד מהם היה לו קשר מיוחד. כל אחד שהוא הכיר היה הופך עד מהרה להיות חבר, ועם זאת תמיד היו לו החברים הקרובים שאיתם גדל, נשאר נאמן להם ושמר איתם על קשר כל חייו.

שי נהג לשחק הוקי. תחביב נוסף שלו ואף אהבתו הגדולה הייתה המוזיקה, ובעיקר אהב לפרוט על גיטרה. בשנת 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה, הצטרף שי בן השלוש-עשרה למחנה ליד לטרון שאורגן למען ילדים ובני נוער בעקבות ההפגזות בצפון, ועד מהרה הוא תפס גיטרה וניגן להם על מנת לשפר את מצב רוחם.

שי וחבריו היו מבלים שעות רבות יחד בנגינה. בשלב מסוים החליטו שהם רוצים להקים להקה, כתבו והלחינו ואף הקליטו כמה שירים, אך המהלך לא צלח והשירים נשארו כשירי החבר'ה.

בהגיעו לכיתה ט', החל ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה, במגמת חשמל. בכיתה י"ב הוא עבר ללמוד בבית הספר החיפאי "תיכון גימנסיה", אז עבר לגור עם אביו.

בתקופת התיכון החלו החברים דנים ביניהם על הגיוס לצה"ל. שי רצה שירות קרבי, אך עמדו בפניו מספר אתגרים לפני הגיוס. אחד מהאתגרים היה היותו בן יחיד לאביו, מה שחייב את אישורו לגיוס קרבי. אתגר הנוסף היה הכושר הקרבי. גם המעבר לתיכון רגיל היה קשור לכך, שכן הוא ביקש לא להיות קשור יותר לתיכון של חיל האוויר.

האב מיכאל סיפר כי תחילה הוא סירב בנחישות לבקשת בנו להתגייס לשירות קרבי, אך "שי לא הרפה ממני ולחץ עליי עד אשר הסכמתי. כשנה לאחר שעמדתי בסירובי הוא בא ואמר לי: 'אבא, הרי אתה זה שהבאת אותי לזה. מה אתה רוצה שאהיה פקיד או איזה טכנאי באיזה מקום? הרי זה לא מה שאתה היית וזה לא מה שאני רוצה להיות'." האב סיפר כי לאחר שיחה זו, ומשהוא הבין כי כל רצונו של שי הוא בגיוס לשירות קרבי, השניים הלכו יחד לקצין העיר וחתמו על האישור הנדרש לשם כך. שי היה מאושר. הוא שאף להגיע לאותו מקום בו שירת אביו: חיל השריון, חטיבה 188, לאותו גדוד ולאותה פלוגה.

שי המשיך בנחישות לשפר את הכושר הקרבי שלו ותוך תקופה קצרה נכנס לכושר מעולה ואף הוריד במשקל. "נהגנו להתאמן ביחד" סיפר יבגני, "מאוד הופתעתי מהעקשנות ומהחוסן המנטלי שהיו לו. הוא המשיך גם כשלא היה לו כוחות, היה מצליח להגביר את הקצב וכמובן להשאיר את החיוך".

ב-25.11.2012 התגייס שי לצה"ל. שאיפתו התגשמה והוא שובץ לשירות כלוחם בחטיבת שריון 188. תחילה שירת כנהג טנק מרכבה סימן 3, אך אחרי שנפצע ואושפז לטיפול במשך ארבעה חודשים עבר לתפקד כסמל מבצעים בחמ"ל המפקדה. בהמשך שירותו עבר לפלוגה המסייעת של חיל השריון, סיים בהצלחה קורס מרגמות, השתתף בקורס נהגי נגמ"שים ולבסוף עבר קורס חובשים קרביים.

במהלך כל שירותו שי דגל במקצועיות. בסוף כל יום, גם אם היה הקשה ביותר, היה נעמד מול המראה ושואל את עצמו: האם נתתי מעצמי את המקסימום שיכולתי לתת היום?

בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מהאוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט.

בתחילת מבצע "צוק איתן" שי שהה בבית במסגרת חופשה אליה יצא, אך הוא הוקפץ חזרה לבסיס לאחר שעות בודדות שהיה בבית.

ביום 31.7.2014, מעט אחרי השעה שבע בערב, כשהיחידה המתינה בנקודת מפגש לעזור בהוצאת כוח חי"ר אשר סיים לטפל במנהרה ברצועת עזה, נורו לעברם פצצות מרגמה משטח האויב. הנגמ"ש בו היה שי נפגע פגיעה קטלנית, שי נהרג ואיתו נהרגו עוד ארבעה לוחמים: סרן לירן אדיר, סרן עמרי טל, רב-סמל דניאל מרש וסמל ראשון נעם רוזנטל.

סמל שי יעקב נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום ה' באב תשע"ד (31.7.2014). בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית אתא. הותיר הורים ואחות.

שי הועלה אחרי נפילתו לדרגת סמל ראשון.

על מצבתו כתבו אוהביו: "אהבה תכסה על הכל, תאמין בכל, תקווה לכל".

כחודשיים לאחר נפילתו של שי, פורסם הסרט "בן של אבא" המגולל את התמודדותם של אבותיהם השכולים של ארבעה חיילים, בחודש הראשון לאחר נפילת בניהם. בין האבות שצולמו – מיכאל, אביו של שי אשר תיאר את תחושותיו הקשות: "אני מחכה לרגע הזה שנהיה יותר קל, כמו שכולם מספרים - שאמשיך לחיות ואפילו לשמוח על החיים. אני חושב שזה לא ייתכן דבר כזה". בסרט ניתן למצוא תמונות וסיפורים ממהלך חייו של שי. הסרט זמין לצפייה באתר נענע10.

אחד מחבריו של שי סיפר עליו בתכנית הרדיו "זאת המנגינה שלנו" בגל"צ, והקדיש לו את השיר "נופל וקם" של להקת שב"ק ס. הוא סיפר כי השיר תואם את אופיו של שי שהיה חייכן, רחב לב ועקשן, עם דרך מיוחדת משלו להתמודדות עם קשיים ומכשולים – לא מתייאש, קם עם חיוך וממשיך הלאה, "נופל וקם" כמילות השיר, אדם שאוהב את החיים וחי אותם.

באתרים פייסבוק ויוטיוב ניתן למצוא מצגות וסרטונים שהכינו לזכרו של שי אוהביו, ובהם תמונות וסיפורים מתחנות חייו.

דף יזכור הוקם לזכרו של שי באתר האינטרנט "חללי חיל הרפואה" ובו תמונות ודברי זיכרון.

שי מונצח באנדרטת חיל השריון בלטרון, באנדרטת חללי חיל הרפואה ובבית יד לבנים בחיפה, שבו מונצחים כל חללי העיר.