רם (רמצ'וק), בנם של נורית מזל ודן שלום, נולד בירושלים ביום כ' בכסלו תשנ"ט (09.12.1998). בן זקונים, אח לתם. גדל והתחנך בירושלים, למד בבית הספר היסודי "ממלכתי ב' יע"ד" בגבעת זאב, והמשיך לבית הספר התיכון "מכללת אורט גבעת רם ירושלים". בשלב מסוים החליט לעבור לתיכון "מקיף דנמרק" בעיר, שבו למדו מרבית חבריו. שם סיים את לימודיו והשלים בגרות מלאה בהצטיינות. בגיל 14 התייתם מאביו, אך למרות הצער והכאב, שמר תמיד על חיוך, פיזר אור ושמחה סביבו, ידע להעריך את הדברים הקטנים ביותר בחיים ולהנות מהם. מכיתה א' עד הגיוס לצבא שיחק כדורגל, והשתייך לקבוצות הכדורגל המקומיות "הפועל ירושלים" ו"הפועל קטמון".
לקראת שירותו הצבאי, התלבט אם להתגייס על תקן "ספורטאי מצטיין", אך בחר להיות לוחם. הוא שירת בגדוד 890 של חיל הצנחנים כלוחם מצטיין ועבר במסגרת שירותו קורס מ"כים (מפקדי כיתה) וקורס סמלים בכירים. מפקדיו רצו שיישאר בשירות קבע אבל אימו, שגם בנה הבכור שירת שנים רבות בצבא, התחננה שישתחרר. רם בחר למלא את רצונה.
לאחר השחרור עבד כמאבטח ברכבת ישראל, ובהמשך יצא עם חברים לטיול של מספר חודשים בדרום אמריקה. משם המשיך לביקור של חודש וחצי אצל אחיו הגדול, תם, שחי במיאמי, ארה"ב. כשחזר לארץ החל לעבוד כסבל בנמל התעופה "בן גוריון". רם חלם ללמוד הנדסת חשמל, ותכנן לעבור לארה"ב ולעבוד יחד עם אחיו. הוא היה אהוב ומוקף חברים, בעל לב ענק ומלא בנתינה ובחמלה, וכאשר ביקשו ממנו משהו, נהג לומר: "אם זה עושה לך טוב – כבר טוב לי על הלב". אימו מספרת שאם הייתה נמלה בבית, היה מבקש ממנה שלא תהרוג אותה ומוציא אותה החוצה. הוא אהב להעניק ולעזור, דאג לדרי הרחוב, תמיד כיוון לעשיית טוב ולאהבת חינם, שפט כל אדם לכף זכות ומעולם לא עסק בלשון הרע.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום. בבוקר זה החלה מלחמה.
שלושה ימים קודם לכן, חזרו רם ואימו מביקור אצל האח, תם, במיאמי. השניים נחתו ברביעי בלילה ובשישי בלילה הוא כבר יצא לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", שנערך בעוטף עזה, סמוך לקיבוץ רעים. רם יצא למסיבה עם עשרה חברים, בהם עידן דור, חברו הטוב מילדות. כשהחלה מתקפת הרקטות, החברים ניסו למצוא מחסה, אך כשהבינו שמחבלים חדרו לשטח הפסטיבל, רצו לכלי הרכב על מנת להימלט מהמתחם. בשעה 8:08 רם שלח לאימו הודעה: "אמא". כשהתקשרה אליו, אמר לה: "אל תדאגי, אנחנו באוטו בדרך הביתה", והשיחה התנתקה. ב-9:30 התקיימה השיחה האחרונה עם עידן, שסיפר שהם מסתתרים. במשך חמישה ימים לא ידעה המשפחה מה עלה בגורלו ונאחזה בתקווה שהוא עדיין מתחבא בשדות, אך לבסוף הגיעה ההודעה כי רם נרצח, יחד עם חברו הטוב עידן. חוקרי יחידת להב 433, שחקרו את אירועי השביעי באוקטובר, סיפרו למשפחה כי השניים נרצחו תוך שלחמו בגבורה וחטפו נשק ממחבל על מנת להגן על חבריהם. מאות ממשתתפי הפסטיבל נרצחו באותו יום, ועשרות נחטפו.
רם (רמצ'וק) שלום נרצח בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", סמוך לקיבוץ רעים, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן 24 היה בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין גבעת שאול, ירושלים. הותיר אחריו אם, אח, סבתא וחברים רבים ואוהבים. על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "עלם חמודות, אציל נפש, טהור עיניים ולב. בן, אח ונכד לתפארת, טוב ומטיב לכל, רחום וחומל, אוהב שלום ואדם ואהוב על כל אדם ובהעדרו, חסר עולמנו מאוד". באתר remember.bio/he נפתח דף זיכרון לרם, ובו תמונות וסיפורים מתחנות שונות בחייו.