ראובן אלפרון

בן חיים ויפה. נולד ביום כ"ה בתשרי תש"ה (12.10.1944) בקאהיר שבמצרים ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1949. הוא למד בבית הספר היסודי בגבעת שמואל ובבית ספר תיכון מקצועי. היה חובב ספורט, ביחוד כדורגל וכדורעף. לאחר שסיים את לימודיו התחיל לעבוד כשרברב. ראובן גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1963 ושירת בחיל ההנדסה והשריון, וסיים את שירותו הסדיר ללא פגע. בתחילת אוקטובר 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום כ"ד במרחשון תש"ל (5.11.1969), נפל מיריות המצרים. יומיים לפני כן ביקש מפקדו מתנדב לעבודה מסוכנת וקשה בביצור המוצב וראובן התנדב לכך. התפקיד היה כרוך בהקמת רעש, שגרר אש נוראה מן הצד המצרי. לאחר סיום יום העבודה הראשון סירב ראובן לקבל "ליל מנוחה" חופשי, כנהוג, ולבלות אותו במוצב שכן, כי אמר שהוא כבר מורגל לעבודה במרומי הסוללה ואילו אדם חדש יבזבז שעות יקרות עד שילמד. הוא המשיך בעבודה כל יום המחרת ומשהחשיך שוב מצאו הלילה במרומי הסוללה, חשוף לאש האכזרית. כתום הלילה התנדב ראובן להשלים את העבודה וגם בלילה השלישי התנדב לעבוד חשוף לאש המצרית. ראובן עבד בקצב מהיר וכאשר חששו חבריו להעלות אליו חומרים לעבודה עודד אותם והאיץ בהם. באחת ההפסקות שחלה ביריות, כאשר נדמה היה לו שהאש שככה, התרומם ראובן - ואז נפגע בצרור בבטנו ונהרג. הניח אישה ובת. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. לאחר מותו צויין ראובן לשבח על ידי אלוף פיקוד הדרום על "גילוי אומץ לב ורוח התנדבות תחת אש אויב". שר הביטחון כתב במכתב תנחומים לאלמנה: "ראובן היה חייל אמיץ, חבר למופת ואהוב על כל מי שהכירו". בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש האלוף הומר לעיטור המופת.