בן מלכה ולוי, נולד ביום ט"ו בשבט תרפ"ט (26.1.1929) בחדרה. בגלל המלריה שבה חלו הוא ואמו בראשית ילדותו, עברה המשפחה לשכונת בורוכוב. שם סיים את בית-הספר היסודי (בית- חינוך) וכיתת-המשך ט', ואחר-כך את המחלקה למכונאות בבית- הספר המקצועי על שם מכס פיין בתל-אביב. בילדותו נראה חלש, כנראה בגלל המלריה, אבל במשך הזמן התפתח לעלם בריא וחסון. מוריו בבית-הספר המקצועי פיקפקו תחילה בכושרו הגופני והנפשי לעסוק בעבודות מתכת. אך הוא הוכיח שהרצון החזק מסוגל להתגבר על תנאים נתונים. בחירתו במקצוע זה הושפעה גם מהעובדה שלפי תפיסתו דרושים לצורכי הגנת היישוב כוחות צעירים מאומנים בחישול הברזל. היה צנוע וביישן במקצת כלפי מבוגרים ממנו וגם בקרב חבריו לא היה מהרועשים, אבל לא מתוך חולשה, אלא בגלל אופיו הטוב ומידת-הנימוס שנתגלו בו גם כשתפקידו הטיל עליו להיות תקיף. נוסף למניע הנפשי של צעירים רבים להתמסר ולהתכונן למלחמת-מגן, "לבל יהיה גורלנו כגורל היהודים שנטבחו בפולין", היה לו גם נימוק משפחתי מיוחד: סבו נרצח בשנת 1942 בידי הנאצים, "ובארץ היהודים עלינו לעמוד על נפשנו לבל תישנה חרפת אסון כזה." בשנות לימודיו היה פעיל בגדנ"ע ואחרי סיימו את בית-הספר המקצועי עבר קורס מדריכים. במשך שלושה חודשים הדריך את הנוער בגבעתיים ובינתיים השתתף בקרבות בסביבה (סלמה, חיריה ועוד). אחר-כך התנדב לקורס מ"כים קרביים וסיימו בהצלחה. זמן-מה שירת בתפקיד מ"כ בפלמ"ח בחטיבת "יפתח" באימון מגויסים, ולמען הנוקשות הצבאית שהיה עליו להפגין התגבר בקושי על הנימוסיות הטבועה בו, שבגללה סלד מדיבור בקול רם ותקיף אל קשישים ממנו. על עדינות נפשו תעיד העובדה, שפעם גער בחייל מגמגם בדיבורו שידבר "כמו בן-אדם", וכשנודע לו כי הלה כבד-פה מטבעו, הלך אליו לאוהלו וביקש ממנו סליחה.

אחרי פסח תש"ח השתתף בפעולות טיהור בגליל העליון, ובפשיטה על מלכיה כבר מילא תפקיד מ"מ. במכתביו הביתה השתדל להרגיע את הוריו כאילו הוא חי בשלווה כפרית אידילית. מהגליל הועבר עם גדודו לחזית המרכז והשתתף בכיבוש אל-קובאב שליד רמלה. בהפוגה הראשונה בא לשבוע לחופשה וביתר ימי ההפוגה שירת בשמירת משלטים ובליווי שיירות לירושלים. במבצע "דני" השתתף בכיבוש לוד ורמלה. בליל 17-18 ביולי 1948, לקראת תחילת ההפוגה השנייה, תפס גדוד "העמק" את שילתא ומשלט בחלקו המזרחי של רכס קוריקור כדי לאיים על אגפו של מערך הלגיון בלטרון. עם בוקר התברר כי כוח לגיון מחזיק בחלקו המערבי, השולט, של הרכס. האויב תקף את הכוח במשלט משני כיוונים בסיוע שריוניות וזה נאלץ לסגת. בנסיגה הקשה בשטח פתוח הנתון לאש צולבת נפלו רבים מהלוחמים. בקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948).

ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.