בן ג'נט ומרדכי. נולד ביום י"ג בניסן תשמ"א (17.4.1981) בנתניה. אח לשרון ולכרמית. עמית גדל והתחנך בנתניה, למד בבית-הספר היסודי 'בן-גוריון' ובבית-הספר התיכון 'אורט יד ליבוביץ', במגמת חשמל ואלקטרוניקה. כשסיים כיתה י"ב דחה את גיוסו, ובמסגרת העתודה הטכנולוגית המשיך לשנת לימודים מקצועיים בכיתה י"ג במכללת 'הרמלין' בנתניה והוסמך כטכנאי.
מגיל צעיר מאוד אהב עמית לשחק בצעצועי מכוניות, ומשבגר היה לחובב מכוניות ואופנועים. הוא קרא בקביעות את כתב-העת 'אוטו', וכה טוב הכיר מכוניות, שדי היה להראות לו בורג, והוא ידע לאיזה רכב הוא שייך. חלומו הגדול של עמית היה לרכוש אופנוע כבד, ולטייל איתו.
עמית גדל והיה לצעיר נבון ופיקח, שהבין וקלט מהר מאוד כל דבר. בזכות הידע הרב שהיה לו בתחומים שונים זכה לכינוי 'אוניברסיטה מהלכת'. הוא אהב את החיים, אהב לצחוק ולהצחיק אך גם ידע להתייחס בכבוד וברצינות לכל אדם ואדם. הוא אהב מאוד את הטבע ונופיו, ובייחוד אהב לצפות בשקיעת השמש. מדי פעם היה עומד קרוב לים, בעירו נתניה, וצופה בשקיעת השמש אל האופק. חבריו לצבא זוכרים איך היה נוהג להעיר אותם מוקדם בבוקר, כדי שייהנו איתו מצפייה בזריחה.
עמית אהב ספורט, הרבה לעסוק בקרב מגע ובפיתוח גוף. הוא התאמן באופן קבוע במכון כושר, ובנה את גופו לתפארת. בשעות הפנאי אהב לשחק כדורגל.
בחודש יולי 1999 התגייס עמית לצה"ל. הוא שובץ לחיל-האוויר, ולמד בבית-הספר הטכני בחיפה במגמת חשמל ואלקטרוניקה. עמית השתייך לקבוצת איכות, המטפלת ומתחזקת את מיטב מטוסי החיל ומערכותיו ונמצאת בחזית הקדמה הטכנולוגית. הוא התבלט כחייל שקדן ודייקן, ביצע כל מטלה ומשימה ביסודיות, חריצות, סבלנות והתמדה, מתוך רצון אמיתי לעזור ככל יכולתו.
ביום ט"ו בחשוון תשס"א (13.11.2000) נפל עמית בפעילות מבצעית באזור עפרה. הוא נסע עם חיילים נוספים באוטובוס למשימה של אבטחת יישובים, ונהרג מירי מחבלים אל האוטובוס. בן תשע-עשרה היה עמית בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת רב"ט. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
הוריו של עמית הנציחו את זכרו בהקמת פינת מחשב בספריית מכללת 'הרמלין', שבה למד.
בכיתוב האישי על מצבתו של עמית נחקק, על פי אותיות שמו:"עולם מלא יופי תבונה. הינך מעבר למוכר, תישאר בליבנו לעד."