משה צוויגנבלום

בן מניה ויוסף, נולד ביום ה' בשבט תרפ"ח (27.1.1928) בעיר פינסק, פולין ועלה ארצה ב-25.8.1933. בארץ למד בבית-חינוך ואחר-כך בגימנסיה "אחד-העם" בפתח תקווה. מוריו גילו בו כשרונות בלתי-רגילים ואיפשרו לו לעבור אחרי כיתה ז' לכיתה החמישית ולסיים את הגימנסיה בגיל 16 וחצי. משה השקיע בלימודים את כל מרצו, היה בעל תפיסה חריפה ומהירה, התעניין בלימודים ההומניים והריאליים כאחד, שאף לאמת המדעית הצרופה והתמסר במיוחד למדעי-החברה. למן הכיתה החמישית נתן שיעורים פרטיים. בהיותו בן 13 הצטרף ל"הגנה". כשסיים את לימודיו התגייס לנוטרות. הדבר עלה לו במאמצים רבים, כי סירבו לקבלו לשירות משום גילו הצעיר. הוא הצטרף ל"משמר נע" בכפר שמריהו. היה גא מאוד שזכה ללבוש מדי-חאקי. "כשהנך נזכר איך שתה עמך את כוס התרעלה" - כתב באחד ממכתביו - "מה עולץ לבך שאין אתה נמנה על אותה 'חברת משתמטים' המרמה את עצמה בחשבונותיה האישיים... כשנהיה עם ככל העמים המעורה בקרקע, כשדגל המדינה העברית יתנוסס לתפארת מעל - תמצא סיפוק רק בעובדה שסייעת לעם העברי להגיע למולדת עברית." כשסיים את שנת השירות נתקבל לבית-הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל-אביב, כי שאף להיות עורך-דין. את שיעוריו הכין בשעות-הלילה המאוחרות וביום עבד כפקיד בבנק אפ"ק ונחשב לאחד הפקידים המוכשרים ביותר. במלחמת-העצמאות ויתר על השחרור מגיוס שרצה הבנק להשיג בשבילו וגם על הלימודים (נותרה לו עוד שנה עד לגמר) והתגייס בתחילת מאי 1948, שירת בחטיבת "אלכסנדרוני", ואף השפיע על חברתו לעשות כמוהו. תחילה ניתן לו תפקיד אדמיניסטרטיבי במחלקת הרכב של המחנה, אך הוא דרש העברה לפלוגה לוחמת והשתתף בקרב בלטרון ובכיבוש כפר סבא הערבית.  משה נפל בהתקפת-נגד של הערבים בקאקון ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948), והמקלע בידו.  הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה. במכתבו להוריו, שנמצא בבגדיו לאחר מותו, כתב: "אני כותב את הדברים האלה שאולי הם האחרונים בחיי. רגעים אלה אינם עוברים עלי בפחד. דמעות חונקות את גרוני בהיזכרי מה רב יהיה כאבכם. אל תצטערו... למות על מזבח המולדת - אין דבר יותר יפה ואצילי. הנוער העברי ידע להמשיך את מלחמתנו על חירותנו..."