מיכאל יואב

מיכאל (מישל), בנם של שולה ואלי, נולד ביום י"ד באלול תשל"ז (28.08.1977) בירושלים. אח בכור למיטל, אסתר ויואב. גדל והתחנך בירושלים, והיה בוגר התיכון "רנה קסין". אחיו סיפרו כי מגיל צעיר, מאז שאביהם נהרג בתאונת דרכים, הוא שימש להם כאבא ולקח חלק מרכזי מאוד בגידולם, דאג לפתור כל בעיה שעלתה.

לאחר התיכון התגייס לצבא. בתחילה שירת כמפקד כיתה בנח"ל ובהמשך קיבל תפקיד במנהלה והשתחרר בדרגת סמל ראשון.

מיכאל היה אדם חרוץ, מיד בתום השירות הצבאי עבד במגוון עבודות ולמד מקצוע – טכנאי גז. מאוחר יותר פתח את העסק שלו של שירותי מיזוג אוויר. בגיל 22 הכיר את אינס ושנה לאחר מכן נישאו בירושלים. לבני הזוג נולדו בן ובת, אליהו (אלי) ושיר. המשפחה גרה בגבעת זאב. הוא היה אבא נפלא לילדיו, קשוב ומסור, חם ואוהב. תיארה רעייתו: "תמיד היה לוקח את הילדים לפעילויות, היה עושה להם ימי כיף, לוקח אותם לרכיבה, לקטיף, לבילויים." ילדיו היו קשורים אליו והעריצו אותו מאוד. מיכאל היה אדם רב כישרונות והיו לו תחביבים רבים שאחד מהם היה בישול. הוא אהב מאוד לארח את המשפחה המורחבת ולבשל בהנאה עבור כולם. אינס סיפרה כי "היה מעולה בכל סוג בישול שהייתי מבקשת. הייתי יכולה לתת לו שניים-שלושה מצרכים והוא היה מפיק מזה ארוחת מלכים." הוא ניצל כל הזדמנות לארח את המשפחה והיה אחראי על החגיגות והאירועים. כל חג או אירוע היו "סיבה למסיבה" עבורו. הוא זה שקירב בין שתי המשפחות, שלו ושל אינס. האחווה משפחתית ואחדות המשפחה היו חשובות לו מכול.

כראש המשפחה, כשאימו חלתה הוא זה שלקח את המושכות לידיו, דאג לכל הטיפולים שלה, להחלטות בין האחים.

ביום שישי 06.10.2023 בערב, לאחר ארוחת חג שמחת תורה, מיכאל נסע עם חברו, שהיה גם שכנו, אוריאל ברוך, לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" – מסיבת טבע שהתקיימה ליד קיבוץ רעים. הם רקדו ונהנו כל הלילה במסיבה עם עוד אלפי אנשים.

למחרת, בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחל מטח הטילים התקשר מיכאל לאשתו והודיע שהוא בדרך הביתה. היא שמעה את אוריאל ברקע צוחק ואומר ש"לא צריך להעיר את אינס בשבת בבוקר". לאחר מספר דקות של נסיעה התקשר שוב ועדכן שהמצב מסוכן. במהלך השיחה צעק לאוריאל שייסע מהר יותר, ומאותו רגע ניתק עימם הקשר. שישה ימים הוגדר כנעדר, ולאחריהם דווח כי נרצח בכביש 232 ושחברו אוריאל נחטף.

מיכאל יואב נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן ארבעים ושש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במודיעין. הותיר אחריו אישה ושני ילדים, אם, שתי אחיות ואח. בשל מחלתה, האם שולה כלל לא ידעה על רצח בנה. יום לאחר שקמו מהשבעה, היא נפטרה. על מצבתו כתבו אוהביו: "כמוך לא היה, לפניך ואחריך לא יקום כמוך" (על פי מלכים א', ג' י"ב). משפחתו סיפרה שהיה אדם יחיד ומיוחד ונוכחותו הייתה משמעותית לאין ערוך. שלושת אחיו של מיכאל נפרדו ממנו בכאב גדול וסיפרו על אדם משכמו ומעלה, שתמיד ידע להיות אוזן קשבת לכל סובביו.