בן שלישי לשלומית ואליהו. נולד ביום י' באדר תש"ן (6.3.1990) בשדמות מחולה בבקעת הירדן. אח לשחרית, נתנאל, חמוטל, אריאל וחמדת.

מורדרור נולד לפני חג הפורים, תינוק יפה וירוק עיניים. פירוש שמו – בושם טהור וזך וגם מרדכי היהודי. בני משפחתו וחבריו קראו לו "מורדי". מצחיקן, מלא הומור, חי ותוסס – וגם שקט ורציני; חד, ציני ושנון; מבקש פשר ומעמיק לחפש תשובות. הוא אהב מאוד את חג הפורים כפי שנחוג בישיבות שלמד בהן ובמושב, ולא ויתר על החגיגה כדת וכדין, אפילו כשתאריך הגיוס שלו חל בפורים.

מורדרור למד והתחנך בבית הספר האזורי "שק"ד" בקיבוץ שדה אליהו. מגיל צעיר בלט ביכולת מתמטית גבוהה. שנות ילדותו עברו בנופי הבקעה ובשדות המושב, והוא גדל להיות חובב טבע והִרבה לטייל. אהב לשחק כדורסל עם החברים ולמד בעצמו לנגן בגיטרה. גמא ספרים בשקיקה והיטיב להתבטא בעל פה ובכתב. שירי זלדה שבו את לבו.

מורדרור היה מנהיג חברתי, חייכן ורגיש, התעניין באנשים והקשיב בפתיחות ובהתמסרות. השילוב בין קלילות לרצינות, והיכולת להתאים את עצמו לתחומי העניין ולסגנון השיחה של כל אחד ואחד – החבר מן הישיבה, הטירון הלחוץ, נערה חילונית במפגש אקראי בדרך או אישה מבוגרת בתחנת האוטובוס – יצרו מעגלי חברים רבים ולא שגרתיים.

בילדותו היה חניך תנועת "בני עקיבא", ובנעוריו הדריך בסניף במושב. בחופשות הקיץ היה מעמודי התווך של קייטנת "איל"ן" לילדים בעלי מוגבלויות פיזיות. חוסנו הגופני, בגרותו, התמסרותו לחניכים והאווירה הטובה שהשרה בצוות – כל אלה גרמו לכך ששנה אחרי שנה, גם לאחר סיום התיכון, ביקשו שימשיך להדריך.

בסוף כיתה ח' בחר ללמוד בישל"צ (ישיבה לצעירים) שעל יד "מרכז הרב" בירושלים. למד תורה, העמיק במחשבה והרבה לטייל במעיינות ובפינות נסתרות ברחבי הארץ. מורדרור צמח להיות גבר מרשים בהופעתו הפיזית, גבוה ורחב כתפיים.

בכיתה י"ב חווה את הפיגוע ב"מרכז הרב" שבו נרצחו שמונה תלמידים ובהם חברו הטוב יוחאי ליפשיץ, מותו זעזע אותו והותיר בו את רישומו. בזמן האירוע היה מן הראשונים להתעשת, ועם עוד שמיניסטים דאג להעביר את התלמידים הצעירים למקום בטוח בפנימייה. מורדרור עמד עם חבר משני צידי הדלת, בידם מקל מטאטא שבור, לחסום כניסה אפשרית של המחבלים.

מורדרור חתר לאמת ודבק בטוב. מחשבותיו השנונות, הגותו המעמיקה בגמרא, בפילוסופיה ובטבע האדם התפרסמו בעלון הישיבה ("ישל"צניק"). לאחר מותו התגלו למשפחה שירים שכתב ופרסם באתר האינטרנט "ביכורים" (באתר "כיפה") בשם הספרותי "החופשי". בולט בהם החיפוש, העצב, הכמיהה לאהבה ולהבנה.

משפחתו הייתה חשובה לו ביותר ואחיו יקרים לליבו. הוא הרגיש שהוריו בנו בניין המאפשר צמיחה של כל ילד. אימו אמרה: "למדנו ממך לעשות הכול מתוך זרימה, הרבה מהשיחות איתך היו לי שיעור גדול."

לאחר סיום לימודיו בישל"צ המשיך לישיבה הגבוהה "מעלה אליהו" בתל אביב, בראשות הרב חיים גנץ. הלימוד האינטנסיבי לא היה קל, והוא לא הסתפק בלימוד השגרתי, במובן מאליו.

מורדרור הותיר על רבים מחבריו רושם חזק של אדם המחפש אמת גדולה, היודע לבור את התבן מן הבר, ברצינות ובכובד ראש.

המסרונים ששלח לקרובים לו היו פיוטיים, רגישים, מעודדים, מפרגנים וכנים.

בתחילת השנה השלישית בישיבה הגבוהה, והוא מתקרב לשנתו העשרים ואחת, החליט שהגיע הזמן להתגייס לצה"ל, ובחר שירות מלא של שלוש שנים, בלי הנחות.

בשושן פורים תשע"א, ב-21 במרס 2011, חמישה ימים אחרי יום הולדתו ה- 21, התגייס מורדרור לצה"ל. רצה חי"ר וגויס לחיל השריון, אך אי שביעות הרצון התחלפה במהרה בהתאהבות בטנק ובגאוות יחידה גדולה. הוא סיים מסלול הכשרת לוחם כטען-קשר – טירונות וצמ"פ (צוות מחלקת פלוגה), גילה מנהיגות ומקצועיות ויצא לקורס מט"קים (מפקדי טנקים). אחריו שובץ כמפקד צוות בהכשרת היסוד של טירוני השריון בחטיבת "כנרת". מורדרור חשש שאופיו הנוח לא יתאים לפיקוד על טירונים, אך חייליו חשבו אחרת. הוא דיבר איתם בגובה העיניים, העצים אותם, נלחם למענם.

לאחר הסיום המוצלח של הדרכת מחזור הטירונים, שאף מורדרור להגיע לקורס קצינים, אבל היסס בשל קושי בתחום הכושר הגופני. ברגע האחרון צורף לסגל הנבחר, ובהתמסרות האופיינית לו החל את ההכנה לקורס קציני שריון בשיזפון.

סמל דוד מורדרור נפל בעת שירותו ביום כ"ה בתמוז תשע"ב (15.7.2012). בן עשרים ושתיים וחצי היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין האזורי במחולה. הותיר הורים וחמישה אחים ואחיות.

על מצבתו נחקקו מילותיה של זלדה: "ואני כֻּלי יֵשוּת יוקדת / חָפשית, שְמֵחה

בא-לוהים".

"המור הטוב", סרט לזכרו, הופק באולפני "אתרוג" והועלה ליוטיוב.

הוצאה לאור

פודקאסט

המר זכרונות לפורמט דיגיטלי

הזמן שלט עם קוד QR