בן רחלית ושמואל אליסף. נולד ביום א' בתמוז תשמ"ה (20.6.1985) בירושלים. ילד שני להוריו, אח של אחיה, אפרת, חגי, איתי ואיתמר.

בעל לתמר ואב לאבישג, רוני ואסף.

ישי גדל בשכונת הר נוף בירושלים. למד בבית ספר ממלכתי-דתי תורני "הר נוף" ובכיתה ז' עבר לחטיבת הביניים "נעם". תלמיד מוכשר אשר הצליח מאוד בלימודיו. בכיתה ט' החל ללמוד במחזור השני של הישיבה התיכונית של "מכון לב" בירושלים שיועד לתלמידים מצטיינים. סיים את לימודיו עם בגרות מלאה מוגברת בטכנולוגיה, פיזיקה ומתמטיקה. הלימודים ב״מכון לב״ היו עבורו כר נרחב ללמידה ולפיתוח חשיבה. ערכי החינוך והכלים הלימודיים אותם רכש בשנות התיכון, המשיכו איתו גם בתחנות חייו הבאות.

מגיל צעיר הצטרף כחניך לתנועת הנוער "עזרא", ובשנות התיכון הדריך במסגרת תנועת "בני עקיבא" במרכז קליטה במבשרת ציון. בתקופה זו הכיר את תמר, שותפתו לצוות ההדרכה שהייתה לשותפתו לחיים.

תכונותיו המיוחדות, כתב אחיו, כללו את האומץ הניכר וחוסר הפחד (למשל במצנח רחיפה), השובבות הרבה, ובעיקר – חדות המחשבה, החוכמה והסקרנות ללמוד ולהכיר דברים חדשים.

היה ילד חברותי, הִרבה לשחק עם חבריו ולא פעם, סיפרה אימו, היא נדרשה לקרוא לו כדי שיעלה הביתה בהגיע הערב. אנרגטי ומלא שמחת חיים, אהב לטפס על עצים, לנסוע באופניים למרחקים ולא חשש מאתגרים. חוש ההומור המשובח שלו בלט מילדותו, אהב מעשי שובבות ולדברי הוריו היה, "שובב עם טעם, אי אפשר היה לכעוס על מעשי המשובה שלו".

ישי צבר חברים רבים בתחנות חייו, בהם החברים מתנועת הנוער, מבית הספר ועוד. עם החברים מהילדות שמר על קשר הדוק כל חייו.

בסיום לימודי התיכון למד שנה וחצי במכינה הקדם-צבאית "בני דוד"' בעֵלי. בלט כתלמיד רציני ומשקיע, במקביל התמיד בהכנה לשירות ובאימונים לקראת הגיוס לצה"ל.

ביום 23.3.2005 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת הצנחנים, בגדוד 101. בסיום מסלול הלוחם המשיך לקורס מפקדי כיתה (מ"כים) ושירת כמפקד כיתה במחלקת צלפים. בקיץ 2006 השתתף במלחמת לבנון השנייה, בין היתר לחם בקרב בבינת ג׳בל, חוויה שליוותה אותו בהמשך חייו.

בשנת 2008 השתחרר בתום שירותו הסדיר, וביום השחרור התארס לזוגתו תמר. אחרי כחצי שנה הם נישאו, תחילה התגוררו בירושלים ולאחר שמונה שנים קבעו את ביתם ביישוב אפרת שבגוש עציון. ישי היה בן זוג אוהב וביתי, ידע לשדר במבט את אהבתו לתמר. בני הזוג חלקו אהבה פשוטה ותמה, ניהלו אורח חיים שליו ושקט אחד לצד השני בידיעה שלא זקוקים להמון מעבר לקיים ביניהם.

יחד, בדרך זו, הקימו בני הזוג משפחה. נולדו להם שלושה ילדים – אבישג, רוני ואסף. ישי היה אב מאוד מעורב בחיי ילדיו. הקדיש יום קבוע בו יצא מוקדם מהעבודה כדי להיות איתם בשעות אחר הצהריים, אהב לשחק ולהשתולל עם הילדים, ביקרו יחד בספרייה ובערב קראו סיפורים לפני השינה. גם בימים בהם חזר בשעות מאוחרות לא ויתר על עוד משחק קצר או השתובבות איתם, בהגיעו הביתה בן-רגע הפך הכלכלן הדייקן לילד שובב.

המשפחה אהבה לטייל בארץ. בטיולים לימדו את הילדים על הסביבה ועל המקומות בהם ביקרו. ישי שפע ידע רב על כל מקום ואתר, בכל מקום בו עברו תיאר תופעות טבע, סיפורי מורשת, היסטוריה ונוף.

בשעות הפנאי למד, האזין לפודקאסטים (הסכתים) ברשת במגוון נושאים. כן אהב לשחק כדורסל, והשתתף בנבחרת המשרד בו עבד במסגרת הליגה למקומות עבודה.

ישי היה איש משפחה וחבר נאמן. ניחן בשקט ובצניעות, לא אהב לבלוט באירועים והעדיף שיחות של אחד על אחד, ומי שנפגש איתו התרשם ונהנה משיחה מרתקת.

גם במשפחת גרוס, משפחתה של תמר, הפך ישי לחלק טבעי מהבית. את השקט הטבעי שלו נהג לקטוע בהערה חדה ושנונה, בסיפור מהעבודה או בוויכוח דעתני וכך הפך לחלק מההווי המשפחתי, וראו בו כאח לכל דבר.

ישי למד מינהל עסקים וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. תוך כדי לימודיו עבד בבנק "מזרחי טפחות" (בתחום המשכנתאות). בהמשך עבד ככלכלן ברשות ההגבלים העסקיים (רשות התחרות) ואחר כך באגף אסטרטגיה ותכנון מדיניות במשרד הכלכלה. במקביל לעבודתו השלים תואר שני בכלכלה באוניברסיטת בר-אילן. ואף המשיך ללימודי תואר שני נוסף במינהל עסקים באוניברסיטה העברית, אותו לא זכה לסיים.

במשרד הכלכלה בלט כעובד חריף וחכם, שקט וצנוע, בעל מוסריות גבוהה ולב ענק.

במילואים שירת בחטיבת הבקעה. הוא אהב לצאת למילואים, לפגוש את החברים ומילא באחריות את המשימות שהוטלו עליו.

ביום רביעי 30.1.2019, ביום סיום חודש של שירות מילואים, נסע להזדכות על הציוד היחידתי. כשעבר בדרום הר חברון אירעה תאונת דרכים והוא נהרג.

רב-סמל מתקדם ישי ריבלין נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד בשבט תשע"ט (30.1.2019). בן שלושים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אישה, שתי בנות ובן, הורים וחמישה אחים ואחיות.

ספד אחיו חגי: "יש לי אח שהייתי גאה בו, גאה שהוא אח שלי ואני אח שלו. אח מתוק, אח שכולם העריכו. אח שכל כך שמחתי שפעם אמרו שאנחנו דומים, איכשהו. ישי החכם, המוכשר, שיודע תמיד הכול בכל הנושאים, שיודע לעזור ולייעץ, לפנות זמן, שיודע להסתכל על הדברים בצורה עמוקה ויודע לתת הערה שנונה כשמתאים".

במשרד הכלכלה נחנך חדר ישיבות על שם ישי. משפחתו תרמה לעילוי נשמתו פרוכת לבית הכנסת שבו הוא התפלל מגיל צעיר, וזו הוכנסה למקום ביום ההולדת שלו.

ישי מונצח ב"שביל הגבורה" ביישוב מגוריו אפרת, ובאתר המועצה האזורית הר חברון.