יצחק, בן פני וגרשון ז"ל, נולד ביום י"ד באייר תש"ט (13.5.1949) ביוהנסבורג שבדרום אפריקה ועלה ארצה בשנת 1961. בארץ למד בבית-הספר היסודי "פיקא" בפתח תקוה ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "אחד העם" בפתח תקוה. יצחק היה תלמיד טוב, נבון וחרוץ והיה אהוד על מחנכיו ועל חבריו לכיתה. תמיד נהג לסייע ברצון לחברים שהתקשו בלימודים והיה חבר טוב ומסור. כחובב ספורט מושבע שיחק בקבוצת כדורגל בפתח תקוה, והשתתף גם בחוגים לטניס ובתחרויות ג'ודו ואתלטיקה קלה. כל ימיו היה בן מסור מאוד לאמו האלמנה, נהג לשוחח עמה בנושאים שעניינו אותו ואותה, ושיתפה בלבטיו ובבעיותיו האישיות. מטבעו היה אופטימי, עליז ושמח-בחלקו.
יצחק גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס תותחני-טנקים ובקורס למקצועות השריון והוצב כמדריך בבית-הספר לשריון. יצחק היה חייל ומפקד מצוין, אחראי ומסור לתפקידו. בבית-הספר לשריון עסק בהכנת מערכי הדרכה לחניכים והרצאותיו זכו להערכה ולהוקרה מצד מפקדיו. ברבות הימים אף קיבל גביע הצטיינות מידי מפקד היחידה. הוא קנה לו שם של מדריך מעולה, סבלן מאוד, בקי היטב בחומר, מסור ודואג לפקודיו.
בתום תקופת שירות החובה שלו השתחרר מצה"ל ונשא לאישה את חברתו יהודית. משחזר להיות אזרח החל ללמוד באוניברסיטה, בפקולטה לראיית חשבון, ובאותו זמן עבד גם כפקיד בחברה למחשבים. בתוך זמן קצר הועלה בדרגה ומונה מנהל מחלקה ואף סיים בהצטיינות את הלימודים באוניברסיטה. חבריו לעבודה מציינים כי יצחק היה ישר, צנוע, טוב לב ומסודר, וכי תמיד השרה סביבו אווירה של שלווה ונוחות.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצטרף אל אנשי יחידת המילואים שלו והשתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. בקרב שהתחולל ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. השאיר אחריו אישה ואם.