יעקב פרל

יעקב נולד ב 1926 בכפר קרסנשורה שבהרי הקרפטים. אביו, זלמן נרצח עי פורעים כשהיה ילד. אמו, אחד מאחיו ושתיים מאחיותיו נרצחו בשואה הנאצית. יעקב, יחד עם אחיו מנדי זל נשלחו לאושוויץ אך יחד עם שתי אחיותיהם - בלומה זל ורחל תבדלא הצליחו לשרוד את הזוועה וכל אחד מהם הקים משפחה ובנה מחדש את חייו. לאורך כל השנים סירב יעקב לספר על זוועות המלחמה שעבר והאמין שבכך הוא מגן על בני משפחתו.  לאחר המלחמה נדד יעקב בין מקומות שונים באירופה, ואף החל ללמוד את מה שהפך מאוחר יותר למקצועו - מכונאות רכב.   עלה לארץ באפריל 1949 על האוניה נגבה בעקבות אחותו בלומה, גוייס מיד לצהל ושירת במקומות שונים. שנים מאוחר יותר, לאחר מלחמת ששת הימים אף נפצע במסגרת שירותו הצבאי. לאחר שיחרורו עבר להתגורר בנתניה שהיתה ביתו עד יומו האחרון. בנתניה הכיר את אשתו - לאה לבית רינשטיין והם נישאו ב 26 באוקטובר 1954. עם השנים נולדו להם שני ילדים - זוהר ומיה. לאורך כל השנים עבד יעקב כמכונאי רכב עם גיסו, משה לוינשטיין במוסך שהיה ממוקם בחצר פרימן ברחוב הרצל בנתניה. במוסך טופלו סוגי רכבים רבים החל ממשאיות (שכונו אז בולדוגים) ועד למכוניות כמו לארק, קרייזלר, סימקה, קונטסה ועוד.באמצע שנות ה-80  נסגר המוסך ויעקב נכנס לתפקיד של 'סבא פעיל'. במסגרת זו, היה מעורב בגידול, טיפול והסעה של הנכדים שחר, עדי ודורי. בשנים האחרונות הלך מצבו הבריאותי והדרדר ובתחילת 2010 אף עבר אירוע מוחי שהפף אותו למוגבל מאד ואף ריתק אותו לכיסא גלגלים. כל חייו היה יעקב היה איש של מעשים ולא איש של מילים. תמיד נכון לבוא ולעזור, לעשות ולתרום. תמיד היתה לו מילה טובה להגיד לאחרים ומעולם, גם כשהיה חולה לא התלונן ולא קיטר אלא נשא את סיבלו בשקט.   ביום שישי, 19 בנובמבר 2010, (יג בכסלו תשעא) בשעות הערב נפטר יעקב עת היה מאושפז בבית החולים. עד הדקות האחרונות, כשהוא נושם בכבדות, נלחם יעקב ואז הוכרע ועזב את העולם בצניעות ובשקט שאיפיינו את חייו. יהי זכרו ברוך!!!