בן לילי ושמעון-חי. נולד ביום כ"ח בתמוז תשכ"ד (8.7.1964) במושב צוריאל בגליל המערבי, שם גדל והתחנך. בן שלישי מתוך שישה אחים ואחיות. את שמו השני - יעקב - קיבל על שם סבו.
ילד חרוץ, מושבניק לכל דבר, שסייע במשק בכל הנדרש - החל מטיפול מסור בלול תרנגולות (מטילות) וכלה בקטיף תפוחים ואפרסקים.
יורם החל את לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי "יהלום" במעלות. בסיום כיתה ח' עבר לפנימיית בית-הספר התיכון על-שם ברל כצנלסון בכפר סבא, שם אותר כמחונן ולמד במגמה גיאוגרפית מורחבת.
תחביביו של יורם היו קשורים רובם ככולם לאדמה, לטבע ולחקלאות. הוא אהב לטייל, נהנה מאוד מפירות העונה שגדלו ברחבי המושב, גידל כלבים ובמיוחד אהב את זן הבוקסרים.
יורם בלט באופיו הדומיננטי, תמיד הורגש במרכז העניינים, אהב לעזור לזולת ואף עסק בפעילויות התנדבותיות.
בלה, אם הבית של הפנימייה בה גר במהלך לימודיו בבית הספר התיכון מספרת כי בתקופת שהותו בפנימיה אהב לטפח את הפרחים והעצים ברחבי הפנימיה. אחד הסיפורי הבולטים מאותה תקופה וזכור היטב לחבריו מאותה תקופה ושכל כך איפיינו אות היה שלקראת אחד הטיולים השנתיים עזר לחבריו לממן את הטיול השנתי בכך שרתם את כולם לעבודה חקלאית בכדי לממן את הטיול.
באותם ימים נהג יורם לומר כי "להיות יחד בפנימייה זה יותר ממשפחה" כדי להדגיש את הייחודיות שבתנאי המקום. הקשרים החברתיים שנוצרו אז נשמרו על-ידו לאורך כל השנים, כשהזיכרונות מאותה תקופה- מלווים את יורם ואת חבריו.
יורם בגר ורכש עצמאות. היה קשור מאוד לבני משפחתו. כשחזר למושב בעת החופשות נהג לעבוד עם אחיו במשק המשפחה שהניבה למידה משותפת, וחוויות בלתי נשכחות, עבור כל אחד מבני המשפחה.
בראשית חודש אוגוסט 1982 התגייס לצה"ל. עם גיוסו לצה"ל התקבל למסלול היוקרתי של בית-הספר לטיסה. בהמשך עבר לחיל ההנדסה הקרבית. לאחר אימון מתקדם והכנה לקורס קציני אג"מ יצא לקורס קצינים וסיימו כקצין הנדסה.
יורם מילא מגוון תפקידים בחיל, חלקם תפקידי מטה ורובם בתור מפקד לוחם. בקיץ 1985 החל את שירותו בצבא הקבע. שנה מאוחר יותר עבר קורס מפקדי פלוגות והיה למפקד פלוגה ברמת הגולן, שם הכיר את אורלי, ששירתה כפקידה פלוגתית ביחידה. דרכם של השניים הצטלבה ומאז לא נפרדו עוד. הם נישאו בקיץ 1988ובנו את ביתם בעכו.
יורם התגלה כבן זוג למופת, שותף נאמן, אכפתי ומעורב בכל הנעשה בבית. הוא ניחן בחוש טכני מפותח וידע לתקן ולסדר כל דבר בבית, ובכל פינה בבית ניכר מגע קסם ידו המקצועי.
בזמנו הפנוי אהב לעסוק בעבודות נגרות בעץ. אך מעל לכול גילה יורם צימאון בלתי פוסק להיות מעורב בחיי ילדיו והפגין דאגה עמוקה לשלומם ולעתידם והרעיף חום ואהבה, מתנות ופינוקים על בני משפחתו. יורם שכל כך אהב את ארץ ישראל הישנה והטובה, ערבי זמר ושירה בציבור. דקלם מערכונים של "הגשש החיוור" והאזין בהנאה לשירים שסימלו עבורו את הישראליות. יורם שילב באופן מפוקח בין היותו איש צבא שאפתן לבין היותו בעל משפחה מסור ותומך.
בשנת 1990, במהלך שירותו הצבאי , יצא ללימודים באוניברסיטת חיפה. בקיץ 1992 סיים את התואר הראשון בהצטיינות בחוגים היסטוריה של המזרח התיכון ולימודי ארץ-ישראל. הוא זומן לריאיון למרכז הערכה ותכנן להמשיך וללמוד לתואר שני.
יורם המשיך לעלות בסולם הדרגות כשחוות הדעת שקיבל לאורך כל השנים העידו על מצוינות, אחריות, מסירות לעבודה ורמה מקצועית גבוהה. הוא שירת כקצין אג"מ ובמסגרת זו השתתף בתרגלים גדודיים וחטיבתיים כבקר. בהמשך התמנה לסגן מפקד בבסיס הדרכה בהל"צ (בית הספר להנדסה קרבית) בנגב ולאחר מכן שימש כסגן מפקד גדוד שאותו הקים גדוד "להב 603". מפקדיו העידו כי היה סמג"ד אמין ועצמאי שמילא את תפקידו בצורה טובה ביותר וחזו לו עתיד מזהיר במערכת הצבאית.
יורם קיבל דרגות סגן אלוף ומונה לקצין הנדסה ביחידת הקישור ללבנון. היה זה התפקיד האחרון אותו הספיק למלא בחייו, מתוך אמונה עמוקה והקרבה אישית משמעותית. אחריותו כללה בניית מוצבים ופריצת צירים, טיפול במוקשים ובמטענים, מבצעים מיוחדים, חניכת צבא דרום לבנון וקידום נושאי כוח אדם. מפקד היחידה חיווה דעתו כי יורם, בתקופת שירותו ביחידה, העלה את רמת הביצוע של ההנדסה והמליץ על יציאתו של יורם לקורס מג"דים (מפקדי גדוד) שלאחריו היה מיועד לחזור יורם לתפקיד הנכסף – מג"ד גדוד "להב 603". יורם, שאף בכל מאודו להגיע לתפקיד זה, לא זכה לכך.
מטען צד הופעל על כוח של צה"ל, שנע בסמוך למשרדי הצלב האדום באזור מרג' עיון. באותה עת שהה יורם בשיירת מפקדים וקציני מטה של יחידת הקישור ללבנון בדרכם למטולה. מששמע יורם על האירוע פנה לאזור הפעלת המטען על מנת לסייע לכוח שנפגע. אז הפעילו המחבלים מטען שני שהתפוצץ ויורם נהרג. עמו נפלו: סרן משה הרוש, סגן יצחק מזרחי וסמ"ר יצחק שפירא. עוד שבעה חיילים נפצעו בתקרית.
סגן אלוף יורם-יעקב דהאן נפל בקרב בדרום לבנון ביום י"ב בסיוון תשנ"ו (30.5.1996). בן שלושים ושתיים היה בנפלו. יורם הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אישה, בת - שני ובן - שגיא, הורים וחמישה אחים ואחיות: יוסי, מרים, אריק, איריס ותמיר.
משפחתו של יורם פעלה ועדיין פועל לשמר את מפעל ההנצחה לזכרו של יורם. לאחר נפילתו הוקמו פעילויות הנצחה בבית הספר היסודי "יהלו"ם" בו למד במעלות; ימי שדאות ולמידת מורשת קרב עם חיילי הנדסה קרבית במהלכם חולקו כובעים לזכרו, ימי ספורט, מרוץ הלפיד במעלות, מסע בעקבות מורשתו של יורם, נסיעה לרמת הגולן למחנה שיורם הקים, לימוד תורה שבועי בימי שישי,הקרנת סרט לזכרו וסיפור סיפור גבורתו בכל שנה . ב"בית יד לבנים" במעלות נערך ערב לזכרו, בבית הספר "הר שכניה" שבמשגב מסופר סיפור גבורתו ביום הזיכרון לחללי צה"ל. ארונות ספרים, כיסוי לתיבה ונתפרה פרוכת לארון הקודש בבית כנסת חב"ד נתרמו על ידי משפחות לזכרו של יורם. סידורים ומחזורים לשלוש הרגלים נתרמו לבית הכנסת "בן איש חי" ע"י המשפחה לזכרו של יורם ועילוי נשמתו. בנוסף, המשפחה תרמה כרית להנחת התינוק בברית מילה לעילוי נשמתו של יורם.
אלמנתו אורלי הקימה עמותה להנצחת זכרו ששמה "אורחות יורם". משפחתו תרמה ספר תורה לזכרו שהוכנס לבית הכנסת "ימין מקרבת" בעכו. שמו של יורם מופיע על גבי אנדרטה לזכר חללי צה"ל בתיכון "כצנלסון" בכפר סבא. ערב מיוחד לזכרו התקיים באביב 97' בו נטלו חלק מוזמנים רבים. במהלך השנים סופר סיפורו של יורם בפני קהילות יהודיות בצרפת ובארצות הברית במסעות לגיוס כספים לצה"ל. בשנים 2012-2013 נערכו מירוצים עירוניים בעכו לזכרו בשיתוף עם בית הספר התיכון בו מלמדת רעייתו. ארגון "אחריי", גדוד 605 בו הוא שירת, משפחה, חברים ותושבי העיר. בציון 20 שנה לנפילתו נאספו חברים ומשפחה ליום טיול בגליל המקום האהוב עליו בליווי סיפור מורשת הקרב שלו וזיכרונות על יורם, חבריו מספרים את מורשתו לחיילי הגדוד החדשים המגיעים. כמו כן איגדה אורלי רעייתו ספר זיכרונות על יורם ובו מסופר סיפור חייו, תמונות, מכתבי פרידה מחבריו ובני משפחתו וציורים שציירו ילדיו.