בן מזל ומשה. נולד ביום ח' בסיוון תשמ"ב (30.5.1982) ביהוד. אח צעיר למאיר ולטובה. נכד למשפחה גדולה ומלוכדת מאוד, מוותיקי יהוד. יוסי היה ילד יפה תואר, שובב ואהוב מאוד על אחיו, שהתחבב על כל שכניו וחברי משפחתו, שנהגו לפנקו לרוב.
יוסי רכש את השכלתו היסודית בבית-הספר 'יהודה הלוי' ביהוד. "ילד נבון, עם לא מעט שובבות והמון חן," סיפר מנהל בית-הספר, "חברותי ועוזר בכל אשר נדרש. ידי זהב לו. זה הגנים - וכי מה יכול להיות התוצר מבית כמשפחת טלבי?"
יוסי המשיך לימודיו בחטיבת-הביניים ב'קרית הסביונים' וסיימם בתיכון 'מקיף יהוד'. יוסי העדיף פעמים רבות לשחק כדורסל במגרש הספורט, לכייף ולבלות, כאשר הלימודים נשארו בדרך כלל בעדיפות האחרונה. אבל בשנת הלימודים האחרונה הוא עזב את התיכון ביהוד ועבר ללמוד בבית- הספר התיכון האקסטרני 'אנקורי'. יוסי הבין ששעת האמת הגיעה, שקד על לימודיו ועבר בהצלחה את כל בחינות הבגרות.
יוסי היה נער מלא שמחת חיים, מוקף תמיד בחברים רבים, שלמענם ולמען בני משפחתו היה מוכן לתת את הכל.
יוסי היה לנער יפה תואר, חכם ופיקח. תמיד היה חיוך נסוך על פניו העדינות, וכל דבר, גם אם לא היה ממש לרוחו ולטעמו, ידע לקבל בהבנה מלאה. קשור היה מאוד היה לבני משפחתו, ונהג לפנק את אמו במתנות קטנות.
יוסי אהב לטייל, עם משפחתו ועם חבריו. את הטיול המשמעותי ביותר ערך ערב גיוסו לצה"ל, עת נסע ליוון עם שני חברי ילדות. על החוויות הרבות מאותו טיול סיפר בהרחבה גם זמן רב לאחר שובו. בין תוכניותיו הרבות ליום שאחרי שחרורו מהצבא היו תוכנית לטיול במזרח הרחוק, ותוכנית לטיול שורשים ביוון עם אביו.
בעת לימודיו בתיכון הכיר יוסי את ליטל, שהיתה לחברתו הקרובה והאהובה במשך ארבע שנים, עד יום מותו.
בחודש נובמבר 2000 התגייס יוסי לצה"ל. משאת נפשו היתה להגיע ליחידה קרבית מובחרת, והוא אכן שובץ ליחידת 'נחשון', יחידת חי"ר המתמחה בפעילות מורכבת בשטחי יהודה ושומרון. הוא סיים מסלול לוחם וקורס מ"כים, ותיכנן להמשיך לקצונה ולקריירה צבאית.
ביום ט' בתמוז תשס"ב (19.6.2002) נפל יוסי בקרב בקלקיליה. בעקבות מידע מודיעיני הגיעה היחידה למבנה בן ארבע קומות בעיר, בחיפוש אחר מחבל מבוקש, ראש המודיעין הכללי מאזן סולימן. הכוח הראשון שנכנס למבנה והחל לסרוק אותו נתקל בקומה השנייה במכת אש של המחבל, והמ"פ נפגע. יוסי, שעמד בראש כוח סיור והגיע למקום מיד לאחר ההיתקלות, התנדב להיכנס לבניין ולחלץ את הפצוע, על אף שידע שיש במקום מחבל חמוש. הוא נכנס למקום עם הסמ"פ והחובש, אולם הם נפצעו מיד בכניסה לבניין ורק יוסי הצליח להיכנס, והסתער על המחבל. בחילופי האש הוא הרג את המחבל, אך נפצע אנושות. הוא פונה לבית-החולים 'מאיר' בכפר סבא, שם נפטר כעבור זמן קצר. באירוע נהרג גם המ"פ, רס"ן שלומי כהן.
בן עשרים היה יוסי בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. יוסי הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין ביהוד. הותיר אחריו הורים, אח, אחות וחברה.
טובה, אחותו של יוסי, ילדה לאחר נפילתו בן וקראה לו על שם אחיה - יוסי אור, כדי שימשיך את האור העצום שכבה ביום שבו נפל יוסי.
בני משפחתו הנציחו את שמו של יוסי במספר פעולות הנצחה: תרמו מנורה גדולה לבית- הכנסת ביהוד, הוציאו לאור ספר הנצחה והקימו אתר אינטרנט, הנושאים שניהם את השם "סיפורו של לוחם וגיבור".
כמו-כן מונצח שמו של יוסי וסיפור חייו בחיל-הקשר ביהוד - באתר האינטרנט, באתר ההנצחה ובחדר ההנצחה.
ביום כ"ב באלול תשס"ד (8.9.2004) העניק אלוף פיקוד המרכז לסמ"ר יוסף (יוסי) טלבי ציון לשבח אישי, אשר נמסר למשפחתו, "על גילוי אומץ לב, נחישות, דבקות במשימה ומתן דוגמה אישית".