יונתן-אשר לוק

בן גייל (גיטל שולמית) ודניס (יוחנן). נולד ביום י"ח באב תשל"ח (21.8.1978) בניו יורק, ארצות-הברית. הילד השני במשפחה, אח לתרצה, ברכה, צלה ורות. בארבע השנים הראשונות לחייו גדל בארצות-הברית, ובשנת 1982 עלה עם משפחתו לארץ. אחרי חודשיים במרכז קליטה באשקלון, עברה המשפחה לרחובות, שם למד יונתן עברית והיה לילד ישראלי.

כשהיה יונתן בן שש, עברה משפחתו לגור במושב ניר גלים, ושם גדל והתפתח. הוא היה לילד ביישן, שקט ומנומס, שובב, חכם וחביב. את השכלתו היסודית רכש יונתן בבית-הספר הממלכתי-דתי שבקבוצת יבנה.

יונתן המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים שבקיבוץ חפץ חיים, משם עבר לישיבה התיכונית "שעלבים", ואחר כך הצפין לישיבת ההסדר שבקריית שמונה. בצעירותו השתייך לתנועת הנוער "בני עקיבא".

מטבעו, היה יונתן מציב לעצמו אתגרים, ואהב להתמודד אתם. כך, כשהיה בן שבע, על אף שלא היו סלים נמוכים לילדים במגרש הכדורסל שבמושב, היה מתאמן שעות ארוכות בניסיונות לזרוק את הכדור גבוה מספיק כדי לאפשר קליעה... אמנם נדרש זמן רב כדי להגיע לתוצאות, אבל הוא התעקש, ולבסוף, הצליח לקלוע.

במשך השנים, אהבתו של יונתן לספורט התבטאה גם במשחקי כדורגל, פינג פונג, צלחת מעופפת, שחמט ולימודי קראטה. יונתן נהנה לשחק מול מתחרים טובים, אך גם שיחק מול מתחרים פחות טובים והשקיע לעזור להם להתקדם. מלבד כל העיסוקים האלה, אף ניגן בחליל אלט.

המשפחה הייתה גורם חשוב מאוד בחייו של יונתן. לא פעם הביע בקול את צערו על כך שאין לו אח אלא ארבע אחיות, ועם זאת היה קשור אליהן מאוד.

הוא היה חבר טוב מאוד עם תרצה, כמעט שנתיים מבוגרת ממנו, ועם ברכה, כמעט שנתיים צעירה ממנו. הוא ניסה ללמד את תרצה לשחק כדורסל בהקפידו להעניק לה יתרון על פניו. לימים, עזר לה מאוד כנהגת חדשה - השיא לה עצות והעצים את ביטחונה בנהיגה. לצלה ורות, הצעירות ממנו בכמה שנים, היה "אח גדול" למופת, עמן הוא שיחק והשתולל, ועמן הוא נסע להסתפר, לקנות נעליים, לסרטים או לגן החיות, וגם צירף אותן לסידורים שלו.

לימודים היו חשובים ליונתן, אבל לא היו הכול. בחטיבת הביניים הצטיין בגמרא ובמשניות. משעלה לישיבה התיכונית "שעלבים", התחיל לדאוג שמא "גדל בחממה דתית" והתלבט בין מסלול ישיבת הסדר לבין גיוס רגיל לשלוש שנים, כמובן ליחידה קרבית. הוא הכריע לטובת ישיבת ההסדר שבקריית שמונה, עדיין בתוך לבטים קשים.

במחצית חודש יוני 1998, ארבעה חודשים לפני שבני שכבתו אמורים היו להתגייס, עזב יונתן את הישיבה והתגייס לבדו. הוא נכנס לגדוד "חרוב" מתוך רצון לשרת את המדינה על הצד הטוב ביותר, דתיים וחילוניים יחדיו.

יונתן נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ה באלול תשנ"ט (5.9.1999) והוא בן עשרים ואחת. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במושבו, ניר גלים. הותיר הורים וארבע אחיות.

הוריו של יונתן הוציאו לזכרו ספר הנושא את שמו. בספר, תמונות מתחנות חייו השונות, הספדים, זיכרונות של החברים ומכתבי פרדה וכן תיאור של פעולות ההנצחה שנעשו לזכרו.

פעולות הנצחה רבות נעשו לזכרו של יונתן. בכ"א באלול תשס"ה, בספרייה החדשה ב"ישיבת קריית שמונה", התקיים טקס בו הוקדש ע"י ההורים עקד ספרים (שכולל כאלפיים ספרים) לעילוי נשמתו; חבריו של יונתן, בני מחזור כ"א, אספו ותרמו ספרי חסידות לספרייה; שלט הנצחה לזכרו מופיע בבית הכנסת בניר גלים וכן נתרמו לבית הכנסת שלטים לזכרו המונחים על ספרי התורה, וכרטיסים הניתנים לעולים לתורה בשבתות ובימים טובים; חברו של יונתן, דני סתר, כתב ספר שירים על פרשות השבוע שהוקדש, בין היתר, ליונתן; חבר משעלבים, יוסי אורלין, תרם מצביע שעליו נחרט שמו של יונתן לבית הכנסת של ישיבת חיספין.

בשנת 2008 (תשס"ח), נתנה משפחת לוק תרומה למושב ניר גלים לבנות מחדש את רכבת הילדים שעליה נוסעים ילדי המושב המחופשים בתהלוכת הפורים בשבילי ניר גלים. בכל שנה, מתקיימת תהלוכה עליזה וססגונית כששירי פורים מושמעים ברקע. יש זיכרונות רבים של יונתן הנוסע ברכבת ומשתתף בשוק פורים עם חבריו ואחיותיו. אחרי שהבחינה כי הרכבת הישנה בלויה, המשפחה בחרה להנציח את יונתן באמצעות בניית רכבת חדשה, "רכבת יונתן" - כדי שהשמחה שיונתן שמח עם ילדי המושב תימשך עוד הרבה שנים.