בן דניאלה ושלמה. יובל נולד בקריית טבעון בשבת כ"ג בסיוון תשנ"ז (28.6.1997). ילד שלישי להוריו, אח למאיה ולקורל.

שלמה, אביו של יובל, מספר עליו כי היה ילד אוהב ואהוב, נחוש, מבריק בכל המובנים, בן ואח שהיה מקור לאהבה אינסופית, מודל לאהבת החיים ובבת עיניה של המשפחה המלוכדת. יובל נולד עם חך שסוע, ונאלץ לעבור סדרת ניתוחים מורכבים במהלך ילדותו המוקדמת. על התמודדותו של יובל עם הקושי מספר אביו: "הוא נתן לנו כוח, הוא בחיים לא חשב שהוא חולה. הוא היה אומר 'אבא, כואב לי הניתוח אבל אני גיבור, אני חזק'".

יובל (יובי, כפי שנקרא בחיבה) גדל בגבעתיים ולמד בבית ספר התיכון העירוני "קלעי", במגמת המוזיקה. חבריו למגמה ומוריו מספרים עליו כגיטריסט מוכשר, תלמיד אהוב ומעורב בחיי המגמה, שהמוזיקה זרמה בעורקיו. את לימודיו סיים בהצטיינות. תמר, המחנכת של יובל, מתארת אותו כ"תוצר מושלם של חינוך", עמוד תווך במרחב החברתי של בית הספר, אוהב ואכפתי כלפי הזולת. לדבריה, יובל ידע להבחין בין הטוב והטוב פחות, ולהיאבק למען מה שהיה חשוב בעיניו.

"אם היו שואלים מה מאפיין אותך, זה החיוך הכובש. אף אחד לא עמד בזה", מספר האב שלמה. על החיוך, שהיה סימן ההיכר של יובל, מספר גם איתי, בן דודו וחברו הקרוב: "היית עם חיוך נצחי של אושר ולא עשית רע לאף אחד, אפילו לא קונדס". חבריו של יובל מספרים על אהבתו הגדולה לחיים, לטיולים ועל הרצון שבער בו לחוות, לגלות ולראות את העולם. הם מתארים אותו כדמות לחיקוי, חבר אמת שהיה עוגן עבורם, תמיד שמח ואופטימי, מוצא את החיובי בכל דבר.

המשפחה מספרת על הנתינה שמאוד אפיינה את יובל, ובעיקר על הקפדתו לתרום ולעזור לכל מי שפגש ושהיה זקוק לכך. אביו מספר כי היה ליובל מאוד חשוב שמעוטי יכולת יוכלו לקיים את סעודת השבת בכבוד.

בהגיעו לגיל הגיוס היה יובל נחוש להתגייס לשירות קרבי. את החלום אתגרו עבָרו הרפואי ואסתמה שממנה סבל, שהקשו על קבלת פרופיל המותאם לשירות קרבי. לקשיים אלה נוספו החששות שהביעו בני המשפחה מפני שירות קרבי, לאחר שהאב שלמה שכל את אחיו, סרן יוסף מנע, שנפל בעת מילוי תפקידו בשנת 1986.

על אף האתגרים, ביום 26.11.2015 התגייס יובל לצה"ל, לחטיבת הצנחנים, גדוד 101. במהלך הטירונות נגרם ליובל זיהום ביד ימין, שבעקבותיו אושפז בבית החולים תל השומר למשך שבוע. כבר בבית החולים, כפי שמספר האב שלמה, יובל הכריז שהוא יחזור ויסיים את המסלול למרות הדאגה הרבה שהביעו הוריו לאור מצבו: " ... אמרנו לו 'יובל, מספיק'. הוא אמר 'אבא, אני אעשה את המסלול הזה, אני חייב לנסות' ... זה יובל שלי". את הטירונות ואת האימון המתקדם סיים כמו גדול למרות הקשיים, במסע כומתה שארך כשבעים ושלושה קילומטרים.

לאחר סיום המסלול ולאור היותו לוחם מצטיין נשלח יובל לקורס מפקדי כיתות מטעם הגדוד. מפקדיו מספרים כי הבחירה בו למסלול פיקודי הייתה טבעית, לאור האחריות, המקצועיות, הדבקות במשימה והביטחון שידע יובל לנסוך במפקדיו ובחבריו לנשק. הנתינה האינסופית והאהבה שנהג להפגין באו לידי ביטוי גם בתקופתו הקצרה כמפקד, שבה נכנס ללבבות מפקדיו ופקודיו, כפי שמתאר זאת מפקד הגדוד של יובל, סגן-אלוף אלעד שושן.

ליובל הייתה לאורך תקופת שירותו בת זוג, מיכל. המשפחה והחברים מספרים כי בין השניים נרקם קשר מיוחד ועמוק.

סמל יובל מנע נפל במהלך פעילות מבצעית ביום שבת כ"ג בסיוון תשע"ז (17.6.2017), בתאונה בה התהפך רכב "האמר" שבו נסע בגבול עזה, סמוך לכיסופים. בתאונה נפצעו שלושה לוחמים שהיו עם יובל ברכב.

יובל היה בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר הורים ושתי אחיות.

יובל הועלה לדרגת סמל ראשון לאחר נפילתו.

על מצבתו נכתב: "יובל. הוא היה אבי כל תופש כינור ועוגב" (בראשית ד', כ"א).