יבגני, בנם של ילנה ודימיטרי, נולד ביום כ"ד בשבט תשנ"ח (20.02.1998) בעיר בריאנסק שברוסיה. כשהיה בן שנה ועשרה חודשים, עלתה משפחתו לארץ והקימה את ביתה בבאר שבע. יבגני היה בן יחיד, ילד צנוע, מקסים ואהוב שאהב להקיף את עצמו בחבריו ובמשפחתו. הוא למד בבית הספר היסודי "מצפה" שבעיר, ובגיל עשר הצטרף לקבוצת הכדורסל "הפועל באר שבע". לאחר שעלה לתיכון "מקיף דתי אמית" בעיר, המשיך לשחק בקבוצה עד לגיוס. חברים מהילדות סיפרו כי נבחר על ידי המאמנים להיות הקפטן שנה אחרי שנה, וכולם היו גאים בו, אף אחד לא ערער על ההחלטה הזו. יבגני היה ערכי ואחראי שהזכיר מדי פעם לחברים מתי מתקיים אימון, בדק שכולם בסדר והיה אהוב מאוד במועדון. במקביל להיותו שחקן כדורסל, אהד את קבוצת הכדורגל של המועדון. יבגני הצטיין בלימודים ולכן קפץ כיתה, אך נשאר בקשר הדוק עם בני גילו. היה חברותי ומוביל ולקח חלק בפעילויות החברתיות של בית הספר ואף נבחר למועצת התלמידים. בכל תחום הצטיין אך לא עשה מזה עניין, באופן קבוע תמך בחברים ועזר למי שהיה צריך. חבר סיפר שיבגני היה מודל לחיקוי כבר מגיל שתים-עשרה ולמרות שכולם היו בני אותו גיל - היה "ברמה אחת מעל כולם." היה בוגר יותר, שקול יותר, קר רוח ואסרטיבי ואף פעם לא התלונן על דבר. בכיתה י"א השתתף בפרויקט "עתידים" במשך שנתיים במקצועות מתמטיקה ואנגלית, כדי שיוכל בהמשך להשתלב בצה"ל בתחום ההנדסה והפיתוח, וסיים את לימודיו בהצטיינות.
עם גיוסו לצבא שירת במשטרה הצבאית בבסיס "מחנה נתן" שבמחוז דרום. שם הוצב בתפקיד חוקר תאונות דרכים. לאחר שהשתחרר למד לתואר ראשון במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון. יבגני שהיה חרוץ ורצה לממן את עצמו, מצא משרת סטודנט בחברת "מובילאיי" וסיים את התואר בהצטיינות. במהלך הלימודים הכיר את אביב נווה, שהייתה גם היא סטודנטית באוניברסיטה, והם הפכו לזוג. בני הזוג עברו לגור יחד בבאר שבע והחלו לבנות את חייהם המשותפים. הזוג הצעיר אהב לבלות יחד ועם החברים ולחגוג את החיים.
ביום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי, 7 באוקטובר 2023, נסעו יבגני וחברו, ליאור טקאץ' לפסטיבל המוזיקה "נובה" שבסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם הם רקדו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים. בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
במהלך מטח הטילים המוזיקה נפסקה וזמן קצר לאחר מכן החל ירי על המשתתפים. הפעם האחרונה שיבגני יצר קשר עם הוריו הייתה בשעה שבע, הוא הודיע להם שהוא מנסה לצאת מאזור הפסטיבל ברכב ושיש בלגן ביציאה, ומאז הקשר ניתק. בתום שלושה ימים של חרדה ואימה נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח. איתו נרצח חברו ליאור. המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה.
יבגני פוסטל נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים וחמש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין החדש שבבאר שבע. הותיר אחריו הורים. על מצבתו נחרטו המילים: "'אין זה חשוב באמת להחליט בגיל צעיר מה בדיוק הנך רוצה לעשות כשתגדל, חשוב הרבה יותר להחליט על הדרך בה אתה רוצה לחיות." (ציטוט מדברי גולדה מאיר). לדברי אימו ילנה, זה המשפט שמשקף נכונה את דרך חייו של יבגני ואת האדם הטוב שהיה. עוד כתבו אוהביו על המצבה: "חיית חיים מלאים בהם מצאת איזון מושלם בין רצינות, שאפתנות ומצוינות לבין שמחה, צחוק ובילויים ובדרך לא שכחת לתמוך, לעזור ולאהוב את יקיריך. אנו מוקירים תודה, ואוהבים אותך על דרך חיים זו, זוכרים אוהבים ומלאים בהשראה, לנצח נצחים."