יאיר זינר

בן נחמה ושמריהו, נולד ביום כ"א בניסן תשי"ד (24.4.1954) ביפו. יאיר למד בבית-הספר היסודי "בילו" ברמת אליהו. בשנתיים הראשונות של בית-הספר התיכון הוא למד בישיבת כפר-הרואה, והשלים וסיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר העירוני הדתי בראשון לציון. יאיר הרבה לקרוא ספרי היסטוריה של עם ישראל ופילוסופיה יהודית. הוא נפעם מייחודו ומגורלו של העם היהודי, והתפעל מגבורתם של מצביאים גדולים בהיסטוריה אשר הוליכו את עמם לניצחונות גדולים. יאיר היה עדין, טוב-לב וחייכן, בעל שיקול דעת ועומד על דעתו. למרות ביישנותו, הוא היטיב להשתלב בכל קבוצה, והיה הרוח החיה בה. תחביביו היו: ציור, נגינה וספורט.

בסוף שנת 1972, גויס יאיר לצה"ל, והוצב לשירות בחיל-התותחנים. בהיותו בקורס מפקדים פרצה מלחמת יום-הכיפורים. מיד לאחר המלחמה יצא יאיר לקורס קצינים ושובץ בגדוד בסיני. הוא היה קצין מעולה, ומפקדיו העריכו את הישגיו. כשהועלה לדרגת סרן, נתמנה יאיר להיות סגן מפקד גדוד בסיני, וכשסיים את תפקידו ביקש לחזור לגדוד כמג"ד. את תפקיד המג"ד הוא קיבל שלושה ימים לפני פרוץ מלחמת שלום הגליל. יאיר עשה את מלאכתו בביטחון ובמסירות. הוא דאג לבקר כל חייל פצוע או משפחה שכולה, אף דאג להבטיח שכל חיילי הגדוד יבקרו בדרכם הביתה את חבריהם הפצועים ואת המשפחות השכולות. כשסיים את תפקידו כמג"ד, יצא יאיר ללימודים אקדמאיים באוניברסיטת תל-אביב. הוא למד היסטוריה, וסיים את לימודיו בתואר בוגר. בסיום לימודיו קיבל יאיר על עצמו את תפקיד סגן מפקד אגד ארטילרי. באותה תקופה פורסם מאמר בעיתון "ידיעות אחרונות", שמצא חסר בצה"ל של היום. יאיר הגיב על-כך במכתב למערכת, והתבטא כמי שנפגע באופן אישי מן ההכללה שבמאמר.

את מעשיו הניעה זיקה עמוקה ושורשית לעם היהודי ולארץ-ישראל. הוא חש שליחות גדולה בשירותו בצה"ל. בתרגיל שנערך בלבנון, בהיותו סגן מפקד האגד, עלה רכבו של יאיר על מוקש.

יאיר נפל ביום ט"ו באלול תשמ"ד (12.9.1984), והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון. בן 30 שנים הוא היה במותו. הוא הניח אחריו הורים, שלוש אחיות ואח.