חיים גטניו

בן שבתאי ומלכה. נולד ביום ט' בניסן תש"ו (10.4.1946) בתל- אביב. למד בבית-הספר היסודי ע"ש ויתקין שבשכונת-שפירא שבה עברו עליו ימי-נעוריו. לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר התחיל חיים לעבוד במסגרות. הוא היה חובב-ספורט נלהב ואהב לשחק כדורגל ולהתאמן בג'ודו. הוא ציפה בקוצר-רוב ליום גיוסו לצה"ל וביקש להתגייס בגיל צעיר.

ואמנם, חיים גויס לצה"ל בנובמבר 1963 והוא בן ½17 והוצב לחיל- ההספקה. לאחר הטירונות נשלח למחנה-תובלה כנהג-משאית. בתפקיד זה הרבה לנסוע ברחבי-הארץ והתלהב מכל מקום חדש ומכל פינת-חמד בלתי-מוכרת. אהב את חיי הצבא והשתדל להיות חייל למופת. הוא ביקש לשרת בחיל-הצנחנים, אך מבוקשו לא ניתן לו. בעת שירותו הסדיר נפצע חיים ונפגע קשה מכויות, בנסותו לחלץ ציוד בעת דלקה. הוא התגבר על הכאבים ואף ביקש להסתיר זאת ככל-האפשר מבני-משפחתו כדי לא להדאיגם.

עם שחרורו מן השירות הסדיר בצה"ל נשא חיים לאשה את ג'ויה שהכיר בנערותו. כעבור זמן נולדה בתם הבכורה - אתי, ובשנת 1972 נולד בנם - שבי. חיים אהב מאוד את ילדיו ועשה כל-שביכולתו שלא יחסר להם דבר. בביתם החם והנעים ניהלו חיי-משפחה מאושרים ויפים, על-אף הקשיים הכלכליים ולמרות העבודה הקשה והמסוכנת, שנאלץ חיים לקבל על עצמו כדי לפרנס בכבוד את משפחתו. הוא עבד תחילה כנהג-משאית ואחרי כן כמנופאי.

חיים נקרא לעתים מזומנות לשירות-מילואים. נלחם במלחמת ששת-הימים בסיני. נטל חלק במלחמת ההתשה. במלחמת יום-הכיפורים נלחם ברמת-הגולן. על-אף סבלו הרב במלחמה ונפילתם של ידידיו הטובים, לא התאכזב חיים מחיי הצבא וקיבל הכול באהבה ובהבנה. כשהיה בשירות-מילואים, ביקש ללמוד נהיגה בנגמ"ש וסיים בהצלחה את הקורס. הוא אהב מאוד את חיי הצבא ונהנה מתקופות שירותו במילואים.

ביום כ"ג בסיון תשל"ה (2.6.1975), בעת שירות-מילואים פעיל ברמת-הגולן, נפל חיים במילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים, אחים ואחות.

במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "רב"ט חיים היה אחד מטובי חיילינו. הוא התחבב על חבריו ועל מפקדיו בחוש ההומור שלו ובנכונותו הרבה לעזור לחבריו. הוא מילא את תפקידו במסירות ובאהבה מעל ומעבר למוטל עליו. מעולם לא נשמעה מפיו מלת התמרמרות על העול הקשה שהיה עליו לשאת".

חבריו וידידיו של חיים לא שכחוהו וערכו משחק כדורגל לזכרו. ידידו, נחמן, מספר: "משחק הכדורגל היה מעמד-זיכרון מרגש, ודמותו של חיים ז"ל עלתה אז בעינינו, כפי שהכרנוהו על כל סגולותיו".