זיו פרנקל

זיו, בתם של דניאל וראובן (רוביק), נולדה ביום י"ד בתמוז תשס"א (05.07.2001) בחיפה. אחות בכורה לעמרי ולמאיה וגם נכדה בכורה לסבים ולסבתות משני הצדדים. בילדותה התגוררה בנהריה, ומגיל שמונה חודשים התחנכה בקיבוץ שמרת. משפחתה סיפרה שהייתה "ילדה ערכית וטובת לב, ילדה יפה, עם שיער גולש, רזה וביישנית, שהתבגרה והפכה לבחורה מלאת ביטחון עצמי, שהייתה מוקפת תמיד בחברים." כאחות בכורה שימשה דוגמה ומופת לשני אחיה הקטנים. היא לימדה אותם להיות תמיד שלמים עם עצמם, להיות מי שהם, ונתנה להם המון ביטחון. למדה בבית הספר היסודי "גוונים" שבקיבוץ עין המפרץ. הייתה תלמידה טובה ואהובה. בכיתה א' הכירה את מי שהפכה בהמשך לחברת נפשה, לין דפני. לאחר שסיימה את בית הספר היסודי עברה ל"בית חינוך אופק" שבקיבוץ עברון וסיימה לימודיה בהצטיינות. זיו הייתה נערה רגישה ואכפתית. תמיד גוננה על החלשים ונלחמה את מלחמותיהם בעקשנות. אימה סיפרה שהייתה לוחמת צדק. כשהייתה בכיתה י"א, שמה לב שעובד הניקיון של בית הספר מגיע לעבודה בסנדלים ובגרביים. היא גייסה כסף מחבריה ללימודים ורכשה "תו הזהב" עבור אותו עובד. כשהוא סירב לקבל את התו, זיו נפגעה מאוד. חבריה הרבים אהבו אותה, בין היתר, בזכות שמחת החיים שלה ורגישותה. החברות עבורה הייתה ערך עליון. היא ידעה להיות חברה טובה, קשובה, מכילה, מייעצת ונוכחת. בתום לימודיה התיכוניים עברה משפחתה לגור בקריית מוצקין. זיו השתלבה נפלא במקום החדש וצירפה למעגל חבריה עשרות חברים חדשים. אימהּ, דניאל, סיפרה שלעיתים כשפתחה את דלת חדרה בבוקר, נדהמה לגלות ארבע בנות ישנות לרוחב מיטתה של זיו. הבית תמיד היה פתוח לחבריה הרבים, שהגיעו מקרוב ומרחוק. זיו הייתה חרוצה ועצמאית. מגיל 16 החלה לעבוד ובגיל 17 כבר הוציאה רישיון נהיגה וקיבלה רכב. טרם גיוסה עבדה במסעדת "BBB" שבקריית חיים והייתה המלצרית הצעירה ביותר במקום. היא המשיכה לעבוד שם גם במהלך השירות הצבאי. כשהתגייסה לצבא הוצבה במשטרת ישראל. דניאל סיפרה כי בזכות עבודתה המסורה והמקצועית, זכתה באות הצטיינות ומופת ממפקד מחוז צפון לאחר שבעה חודשי שירות בלבד. כשהשתחררה טסה עם בן זוגה ניב לתאילנד. במשך חודשיים טיילו ברחבי המדינה ופגשו שם חברים נוספים. זיו רצתה לטרוף את העולם ולהגיע רחוק. מספר חודשים אחרי שחזרו מתאילנד, טסה עם לין חברתה לדרום אמריקה לחמישה חודשים. הן ביקרו בברזיל, בקולומביה, בגואטמלה, באקוודור, בקוסטה-ריקה, בפנמה ובמקסיקו. באותו טיול הרגישו חזקות ומסוגלות לכול, לא פחדו מאף אתגר, קפצו קפיצת בנג'י, ריחפו בדאון, ירדו באומגות וטיפסו על הר געש. בילו ויצאו למסיבות. אמרו עליהן ש"זיו ולין ביבשת היו מותג!" כשחזרו ארצה זיו חזרה לעבודתה כמלצרית ובמקביל נפגשה עם חברים, יצאה למסיבות וטיילה בכל הארץ. זיו הקפידה על אורח חיים בריא, התאמנה מדי יום בחדר הכושר ובאימוני פילטיס עם לין, ובשעות הפנאי אהבה ללכת לים לצפות בשקיעה, או לשבת במרפסת הבית עם חברים. במהלך חייה הקפידה לצלם ולתעד את כל חוויותיה, והמצלמה אהבה את הצעירה היפה והחייכנית. היא הצטלמה והעלתה לרשתות החברתיות עשרות אלפי תמונות וגם סרטונים שבהם נראתה רוקדת ושרה, סחפה אחריה את המשפחה והחברים, שהצטרפו גם הם לסרטוני הטיקטוק שיצרה. צילומים שהפכו בהמשך למזכרת נצח. במהלך 2023 זיו החלה לחשוב על עתידה ותכננה להתחיל ללמוד באקדמיה באוקטובר 2024. היא התלבטה לגבי מסלול הלימודים, ושקלה לימודי ראיית חשבון, כלכלה ומשפטים. עדיין המשיכה לתכנן טיולים, רצתה להגיע לאי איביזה בקיץ 2024, ביום הולדתה ה-23.

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, הגיעו זיו ולין לפסטיבל ה"סופרנובה" - מסיבת טבע ליד קיבוץ רעים. הן בילו במקום עם עוד כ-3,000 חוגגים. למוחרת, ביום שבת, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

לאחר מטח הטילים נפסקה המוזיקה וזמן קצר לאחר מכן החל ירי על המשתתפים. זיו הספיקה לשלוח הודעה להוריה שהיא בפיגוע ושהיא אוהבת אותם. שתי החברות הוגדרו כנעדרות במשך שבוע ולאחריו הגיעה הבשורה הנוראה ששתיהן נרצחו. המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה. זיו פרנקל נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת עשרים ושתיים. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עין המפרץ ליד חברתה הטובה לין. זיו הותירה אחריה הורים, אח ואחות. על מצבתה כתבו אוהביה: "קחי לך את גאוותינו על האדם שאת, לכי עכשיו לזרוח כמו שמש, יש לך כנפיים תעופי רחוק." אחיה עמרי ספד לה: "תמיד ידעת להיות שם בשבילי, לדאוג לי, לכתוב לי, בכל פעם שהייתי בעבודה עד השעות הקטנות של הלילה הייתי מתעצבן שהיית מתקשרת או מסמסת לי ושואלת איפה אני." משפחתה כתבה: "זיו הייתה אישה חזקה, אסרטיבית, מלאת ביטחון עצמי, שמילאה את חיי הסובבים אותה בשמחת חיים ובאור... היא חיה חיים קצרים אך מלאים, זכתה להיות נאהבת ומחוזרת, טרפה את החיים ולנצח תישאר בליבנו ובנשמתנו." סבתא מירי כתבה: "נכדתי הנפלאה, מהיום שיצאת לאוויר העולם הוקסמנו ממך, את גאווה של כל סבתא, הורה, אחים וחברים. רק דברים יפים נאמרו עלייך! תמיד התעניינת ושאלת לשלומי למרות שהיית עסוקה מאוד ובכל פעם שכתבתי לך שהתגעגעתי לחיבוק, הגעת! קשה מאוד לדבר עלייך בלשון עבר, זה לא נתפס, עבורי את עדיין מטיילת באמריקה הלטינית, הישארי שם אהובתי ויום אחד אבוא לחיבוק ויותר לא אתנתק ממך..." האם דניאל סיפרה כי בטקס גילוי המצבה הופיעו שתי קשתות בענן בשמיים "כמסמלות את נוכחותן של זיו ולין. הן היו החברות הכי טובות, בחייהן ובמותן." בנובמבר 2023 נערך ערב לזכרה של זיו במסעדת "BBB" בקריית חיים, בה עבדה שלוש שנים. נמכרו מאפים, סטיקרים, צמידים, ושלל חפצים שעליהם כתובים משפטי העצמה שזיו נהגה לומר. כל הכנסות הערב נתרמו לתושבי עוטף עזה.