בן ישראל ורחל. האב איש "הגנה" וותיק שבזמן מלחמת- הקוממיות עסק ביצור נשק בבית-החרושת של ה"הגנה". זיו נולד בעיצומם של המאורעות, ביום י"ד באב תרצ"ו (2.8.1936) בתל- אביב. את לימודיו היסודיים סיים בבית-חינוך ואת התיכוניים סיים בבית-הספר העירוני א'. זיו השתייך לגדנ"ע, בו עבר קורסים להדרכה. כן היה חבר ב"תנועה המאוחדת". כאשר סיים את לימודיו התיכוניים התלבט אם לפנות לעתודה האקדמית או להתגייס לצה"ל. לבסוף החליט להתגייס; זה היה בשנת 1954. זיו הצטרף לחיל בו שירת גם בגדנ"ע - במודיעין.

לאחר סיימו את השירות בצבא עבר לירושלים ולמד באוניברסיטה העברית בפקולטה למדעי-המדינה ואף עבד ושימש כעוזר לנציב שירות המדינה בנציבות. היה גם פעיל בהסתדרות הסטודנטים וכן בחוג הצעירים במפא"י. עם גמר לימודיו בשלב האקדמי הראשון במדעי-המדינה עבר לפקולטה למשפטים. עם לימודיו בפקולטה למשפטים עבר מהנציבות לעבוד באוצר, בהתחלה כעוזר למנהל ולאח-רמכן סיים קורס למפקחים מבקרים למחלקה המשפטית של אגף מס-הכנסה. זיו למד בפקולטה למשפטים לקראת התואר .L.L.B וקיבל את תעודת-הגמר שלו בנובמבר 1966 ושנה למד לקראת התואר .L.L.M כפעם בפעם היה נקרא למילואים ובחזרו לא היה מרבה שיחה על חוויותיו ונסיונותיו אף-על-פי שהיה אדם אוהב שיחה. כאמור, איש- מודיעין היה וידע לשמור סוד אבל לא זה הדבר שקבע. נכונותו היתה לצאת למילוי תפקידו ואף מעבר לתפקידו - והוא לא היה מדבר על כך. זיו היה חי במדינה לא רק שותף לה ולא כמי שהיה נוטל ממנה אלא מוכן גם להעניק לה משהו משלו תמיד, מתוך רגש של חובה ואחריות, מתוך עמידה בפני סכנות. הוא מוכן היה להיות נתבע תמיד וללא אומר ודברים. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל וביום הרביעי לקרבות, הוא כ"ט באייר תשכ"ז (8..61967), נפל בקרב שנערך במיתלה כאשר הוביל את חבורת הפיקוד הקדמית של החטיבה לעבר התעלה. הניח אשה וילד. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הספרייה של הלשכה המשפטית הוקדשה לזכרו של זיו, כיון שרעיו וידידיו הכירו בו את המשפטן המובהק והמעולה, בעל כושר הניתוח ותפיסה המהירה, שלא הגיע ללשכה בדרך הקלה אלא אחרי שלושת חדשי הקורס של מפקחים מבקרים, לאחר השתלמות אצל פקיד השומה. הוא לא הסתפק בפתרונות שטחיים ותמיד חתר להעמיק ולחדור לנבכי הבעיה. זיו היה איש אתגרים ועמד בפניהם בכל מלוא הידע והכשרון. בחוברת "פרחים עצובים", לזכר בוגרי בית-הספר התיכון העירוני ד' בתל-אביב שנפלו במערכה, הובאו דברים עליו ולזכרו. שמו הוזכר גם ב"ידיעות אגף מס-ההכנסה". ספר "נזכור" שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הוקדשו לו עמודים מספר.