דמיטרי (דימה), בנם של אולגה ובוריס, נולד ביום כ"ז באדר ב' תשל"ג (31.03.1973) בעיר צ'ליאבינסק שברוסיה. אח בכור לויטלי. בילדותו גר עם משפחתו בעיר צ'ליאבינסק, והתחנך בבתי ספר המקומיים. לאחר סיום התיכון נרשם ללימודים גבוהים במקצועות טכניים, הוציא תעודת נהג רכבת ועסק בכך לפרנסתו. דמיטרי אהב לעסוק בספורט על כל סוגיו. היה שחקן הוקי קרח מקצועי בקבוצת "טרקטור צ'ליאבינסק" והשתתף בתחרויות רבות. היה הרפתקן וסקרן ורצה לנסות גם ספורט אתגרי יותר ולחוות חוויות מהנות נוספות, לכן למד צניחה חופשית, קיבל תעודה ומדי פעם עסק להנאתו בספורט זה. בגיל עשרים נישא למרגריטה, בחירת ליבו, ולאחר כשנה וחצי נולדה בתם, אירה. כעבור מספר שנים החליטו בני הזוג שהגיע הזמן לעלות ארצה.
ב-1998 עלתה המשפחה לארץ והקימה את ביתה באשקלון. דמיטרי היה איש של בית שאהב את הפינה החמה שלו. משפחתו הייתה בראש סדר העדיפויות שלו, הוא תמיד דאג לרווחתן ולשלומן של אשתו ובתו. לאחר תקופת התאקלמות החיים נכנסו לשגרה ולמשפחה הצטרפו שתי החתולות אליסה ובוסה. דמיטרי ואירה, בתו, אהבו אותן מאוד ונהנו לטפל בהן. דמיטרי מצא עבודה בחברת "מור תעשיות פלסטיק" שבשדרות ועבד שם כ-21 שנה, עד יומו האחרון. משפחתו סיפרה שהיה אדם חכם מאוד, חרוץ ובעל מוסר עבודה גבוה. בינתיים בגרה בתו, אירה, והקימה משפחה, ולדמיטרי נולדה נכדה ראשונה, טליה. בתו סיפרה שהיה סבא למופת, אהב מאוד את טליה, דאג לה ובילה איתה זמן רב. הוא נהג לשחק איתה במשחקים שונים בבית ובחוף הים. בזמנו הפנוי אהב לבלות עם משפחתו ועם חבריו, התעניין באקטואליה ובספורט וטייל בחו"ל עם אשתו מרגריטה ועם חברים.
ביום שבת, בכ"ב בתשרי, חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023) בשעה שש בבוקר סיים דמיטרי משמרת לילה במפעל והתכונן לצאת לביתו שבאשקלון. בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל ובנסיעתם ירו בכל מי שנקרה בדרכם. הם רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח. בבוקר זה החלה מלחמה.
בעקבות האזעקות נשאר דמיטרי בקרבת המפעל. בשעה 7:50 החליט, על אף הסכנה, לנסות ולחזור לביתו. הוא עדכן את מרגריטה טלפונית כי הוא מתדלק ונוסע הביתה. כשהגיע לצומת שער הנגב ועמד לפנות לכיוון אשקלון, הגיחו שני מחבלים שהתחבאו בסמוך וירו בו מרחוק, ואז רצו לכיוון הרכב וירו בו מטווח אפס. דמיטרי נחשב כנעדר במשך כשבוע ולאחריו התקבלה הבשורה הקשה על הירצחו. מאוחר יותר התברר כי בשעה 8:10 כבר לא היה בחיים.
דמיטרי (דימה) סורוקין נרצח על ידי מחבלים סמוך לעיר שדרות בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן חמישים בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באשקלון – גבעת ציון. הותיר אחריו אישה, בת ונכדה, אם ואח.