גאיה חליפה

בת 23 מקרית אונו. נרצחה ע"י מחבלי החמאס במסיבת הטבע "נובה" ליד רעים.

גאיה, בת לסיגל ואבי חליפה, אחות לעידו ונגה נולדה בבית החולים שיב"א תל-השומר בט"ו בכסלו התש"ס (23.11.1999).

למדה והתחנכה בבית ספר יסודי "עלומים", ובתיכון "בן-צבי" בקרית אונו (במגמת אדריכלות). את לימודיה בתיכון סיימה בהצטיינות, בנוסף השתייכה לתנועת הנוער "הצופים" והדריכה בתנועת הנוער "צבר". התגייסה לצה"ל וסיימה קורס חובשים קרביים. גאיה שובצה לשרת בחטיבת הקומנדו ביחידת דובדבן. מפקדה הישיר ביחידה כתב בסיום שירותה: "גאיה היא אדם ערכי, אשת-צוות, מנוסה, מקצועית ונאמנה מאוד, שבמהלך היכרותנו היוותה מודל לחיקוי בעבור משרתים רבים ביחידה ואף לי באופן אישי. לא אגזים אם אומר כי גאיה מהווה בראייתי דוגמה לסטנדרט הטיפול הרפואי שמצופה שיקבל חייל בצה"ל".

גאיה אהבה מאוד לרקוד וספורט. בילדותה שיחקה טניס. בנוסף גאיה אהבה מאוד לאפות וחלמה לפתוח מאפיה משלה באחד מן הימים....

לאחר שהשתחררה  גאיה טסה לטיול הגדול בדרום אמריקה וגילתה עולם שלם של נופים, תרבויות ואנשים. בנוסף, גאיה גילתה את מוסיקת הטראנס אשר גרמה לה להיות משוחררת, לרקוד ולהביע את עצמה.

גאיה הייתה ילדה טובת לב, ערכית, רגישה, מסורה למשפחה ואהובה על ידי כל מי שפגש אותה לאורך חייה. גאיה ידעה לתת כבוד לסובבים אותה. גאיה הייתה יפהפייה, אצילה, טובת לב, רגישה, עם חוש הומור מפותח וצחוק מתגלגל אשר הדביק את כל הסובבים אותה. גאיה היתה נסיכה אמיתית. משפחתה נתנה לה את הכינוי "פרינצ'יפרסה".

ביום שבת כ"ב בתשרי התשפ"ד (07.10.2023), בשעה 03:08 לפנות בוקר, גאיה יצאה ברכבה יחד עם חברתה רומי גונן, אותה הכירה במהלך עבודתה בשדה התעופה בן גוריון, למסיבת "נובה" בקיבוץ רעים אשר בעוטף עזה. בשעה 04:43 גאיה שלחה הודעה להוריה כי הן הגיעו לרעים. לאחר קצת יותר משעה החלו מחבלי חמאס לירות מאות טילים לעבר שטח מדינת ישראל והעוטף. גאיה שמרה על קור רוח וכשהיא משוחחת עם אביה, הן הסתתרו כ 4 שעות בשטח שבסמוך לנחל גרר. במקביל לקשר של גאיה עם אביה, גאיה יצרה קשר גם עם בן שמעוני. בן היה ידיד אשר עבד איתה ונכח גם הוא במסיבה. בן הצליח לצאת ולהגיע לבאר שבע שם התגורר ולקח איתו מספר אזרחים שהיו במסיבה וחזר לאיזור המסיבה ולקח שוב מספר אזרחים לבאר שבע. בן חזר בפעם השלישית לאיזור המסיבה לנסות למצוא חבר קרוב והיה בקשר גם עם גאיה. בשעה 09:55 גאיה שלחה הודעה לבן שהיריות באיזור התחדשו ושלא יגיע. בן לא שמע לבקשה של גאיה ובשעה 10:04 גאיה שלחה הודעה לאביה כי בן אסף אותן ויסיע אותן לאשדוד וביקשה מאביה כי יגיע לאסוף אותן. אביה של גאיה נסע לכיוון אשדוד, כאשר בדרך באזור ראשון לציון, גאיה התקשרה לאביה. אביה ענה לשיחה וכל מה שהספיק לשמוע היה צעקות של גאיה כי "מחבלים יורים עליהם...". צעקות שנמשכו מספר שניות ולאחריהם השתרר שקט. שקט אשר הופר בשתי נשימות אחרונות של גאיה.....

ברכב היו בנוסף לגאיה גם בן שמעוני אשר נרצח גם באותן היריות שנורו על ידי המחבלים, רומי גונן אשר נפצעה בידה ונחטפה לעזה.... ברכב היה גם אופיר צרפתי אשר תפס טרמפ לברוח מהאיזור, אך לרוע המזל גם הוא נפגע באופן קשה מהיריות ונחטף גם הוא לעזה ובחלוף כ 50 ימים הודיעו כי הוא נרצח לאחר שלא שרד את הפציעה.  

גאיה הייתה בת 23  ו - 11 חודשים במותה.  גאיה היתה אמורה להתחיל את לימודיה במכללה האקדמית – אונו לימודי מנהל עסקים בהתמחות בנדל"ן. גאיה היתה בשיא פריחתה, החלה לממש את עצמה וחלמה על המשך החיים.  

גאיה הובאה למנוחות ביום כ"ז תשרי התשפ"ד (12.10.2023) בבית העלמין ירקון – שער פתח תקווה, בחלקה אשר יועדה לנרצחי ה 7 באוקטובר והותירה הורים, אח ואחות. על קברה נכתב: "כמה שהיא יפה, אור על פניה נח ורואים עליה שהיא באה מאהבה".