משפחה וחברים
על ברוך אגדתי שמעתי בעיקר מהסיפורים על המסיבות שאירגן בתל אביב של פעם. מסתבר שהוא היה הרבה למעלה מזה. את קברו מצאתי בסיור בבית העלמין בטרומפלדור.
ברוך אגדתי(18.2.1895 - 18.3.1976) היה צייר ורקדן ישראלי, מאבות תעשיית הקולנוע והמחול בארץ ישראל ומאנשי הרוח הבולטים בתל אביב של שנות ה-20 וה-30. תרם רבות לפיתוח התרבות בישראל.
כבר מילדותו נמשך אגדתי לריקוד הקלאסי. בשנת 1910, בגיל 15, עלה לארץ ישראל לבדו, החל ללמוד בבית הספר לאמנות "בצלאל" ועבד למחייתו בפרדסים בפתח תקווה וכמורה לריקודים סלוניים.
בקיץ 1914 החליט לצאת ולבקר את משפחתו ברוסיה, כשהגיע לשם פרצה מלחמת העולם הראשונה והוא נאלץ להישאר שם . ב-1919, לאחר תום המלחמה חזר לארץ. על סיפון האונייה פגש באנשי הרוח הציירים יוסף זריצקי, פנחס ליטבינובסקי ופרופ' יוסף קלויזנר, שאף הם הפרו את נפשו היצירתית. הוריו עלו אף הם ארצה שנה לאחר מכן.
אגדתי הגה בתל אביב את נשפי פורים ההמוניים בהשראת נשף המסכות הנהוג בוונציה. הנשף הראשון במתכונת נשף ריקודים פשוט, ללא מסכות, נערך בבית הספר לבנות בנוה צדק. בעקבות הצלחת הנשף ארגן את נשף המסיכות הראשון ובו נטלו חלק כשלושת אלפים משתתפים. בין הבאים במסכות היו גם אוסישקין וביאליק. בנוסף ייסד את תהלוכת הפורים - העדלאידע.
בעקבות הצלחתו של אגדתי החלה גם חבר'ה טראסק לארגן נשפי פורים ואף השמיצה בכרוזים את אגדתי שהוא מתעשר מן הנשפים. עקב כך תבע אגדתי את הקבוצה על הוצאת דיבה. למשפט הוזמן אף ביאליק להעיד. השופט האנגלי פסק לטובת אגדתי וחייב את המשמיצים לשבועיים מאסר או לתשלום קנס. כיוון שאגדתי ביקש מהשופט לבטל את העונש, הסכים השופט בתנאי שאגדתי ישלם את הקנס במקומם. אגדתי ניאות ושילם. כמו כן יזם אגדתי את תחרות היופי הראשונה בארץ ישראל, "מלכת אסתר".
את השם "אגדתי" אימץ לעצמו לאחר שהוצג על ידי המשורר יעקב פיכמן בפני חיים נחמן ביאליק במלים: "זה ברוך האגדתי".
בשנת 1929 החל לעסוק בקולנוע. את הסרט הראשון, "יומן תל אביבי", הפיק עם אחיו יצחק והוא הוצג בקולנוע מוגרבי. הסרט התיעודי-למחצה זאת היא הארץ משנת 1935 היה הסרט הראשון בעל פסקול עברי. בשנותיו האחרונות חזר לעסוק בציור.
בשנת 1976 הוענק לו התואר יקיר העיר תל אביב-יפו.
אגדתי נפטר בתל אביב ונקבר בבית הקברות טרומפלדור שבעיר.