אריה, בן בלה ושמעון, נולד ביום כ"ט בתשרי תש"י (22.10.1949) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "דן" ובבית-הספר התיכון "אליאנס" בתל-אביב, במגמה הריאלית. אריה היה תלמיד חרוץ, שקדן ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא נמנה עם חברי משלחת תלמידי בתי-הספר התיכוניים, שיצאה לסיור לימודים בצרפת. אריה היה חבר בתנועת הצופים והיה חובב ספורט, ובעיקר אהב אתלטיקה קלה ושחיה. הוא השתלם בקורס למצילים חובבים ובקורס למצילים מקצועיים וסיים אותם בהצטיינות. גם את הקורס לחובבי רדיו סיים בהצטיינות. אריה היה אופטימי וידע להשרות אופטימיות וביטחון על סביבותיו. הוא אהב לעבוד ולא נרתע מכל מלאכה, וכל אשר עשה - עשה ביעילות מירבית, בנכונות רבה, במסירות וברצון עז להגיע לכלל שלמות. הייתה לו תפיסה מהירה; הוא התעניין בתחומים רבים וביסודיות מרובה.

אריה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1967 והתנדב לשרת בחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס קשרים, בקורס מדריכי מקצועות שריון, בקורס מ"כים חי"ר, בקורס קצינים ובקורס קציני קשר. הוא היה קצין קשר גדודי וקצין קשר חטיבתי מעולה, שמילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו, מסור לעבודתו, יעיל ויסודי, נאמן מאוד, והשקיע את מיטב מרצו להצליח במשימות שהוטלו עליו. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". חודשים אחדים נמנה עם המשרתים בצבא הקבע.

לאחר שחרורו משירות המשיך בלימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים במגמה הריאלית. רחב-אופקים היה ואיש שיחה מבריק, שידע להנעים את שעתם של ידידיו הרבים. מטבעו היה אדם רציני, נוהג בכובד ראש, ולפיכך היה יועץ טוב בשעות קשות ובעניינים סבוכים. הוא ניחן בכושר ניתוח ובאבחנה דקה. אריה היה איש מוסר, בעל מצפון, דובר אמת, ישר דרך וגלוי לב. הוא אהב מאוד את בני משפחתו. היה בן נאמן, בעל מסור ואב אוהב. כשנפטר חמיו היה לגיסו הצעיר אב, אח וידיד גם יחד.

ביום הראשון למלחמת יום הכיפורים הועלה לדרגת סרן. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפל אריה בקרב באזור ג'בע, במובלעת שברמת הגולן. הוא ירד מן הטנק שלו, כדי לבדוק תקלה ברשת הקשר שבאחד הטנקים. רסיס של פגז פגע בו והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובת, אב, אם ואחות.