אריה, בן זלמן וחיה, נולד בי"ד בתשרי תשי"ג, (03.10.1952), בקבוצת יבנה. היה ילד נחמד ושובב. מגיל צעיר גילה כישרון נווטות והתמצאות בשטח. לאחר בית הספר היסודי הלך ללמוד בישיבה תיכונית בכפר הרוא"ה. לא היה לאריה קל להסתגל למשמעת ולמשטר של יום לימודים ארוך. למרות שנקלט היטב במקום, רכש חברים רבים ועורר את הערכתם של מוריו, לאחר שנתיים החליט לחזור ליבנה. הוא גם החליט שלא ייגש לבחינות הבגרות, כי לטענתו, תעודה אינה מקנה דבר. אריה השתתף רק בשיעורים שעניינו אותו: יהדות, גיאוגרפיה ומתמטיקה. בשעות הפנאי אהב לעקוב אחרי ציפורים. הוא תרגם מגדיר ציפורים של פטרסון מאנגלית לעברית, ויצר קשר עם אגודות צפרים.
אריה התגייס לצבא לסיירת שקד, תחת פיקודו של אריק שרון. הוא מעולם לא התלונן על האימונים הפיזיים הקשים. לא דיבר על הפחד שחש כששירת ברצועת עזה. לאחר שהתנגד לצאת לקורס קצינים, עזב את הסיירת והמשיך את שירותו בחיל שריון. כשהשתחרר בחר להתיישב בגולן, במושב רמת מגשימים. לאחר תקופה קצרה עבר לגור באילת, שם עבר קורס הכשרה בצלילה. הוא עבד פרק זמן כצוללן בנמל חיפה ואז חזר לרמת הגולן, התיישב במושב קשת וריכז את ענף גידולי השדה. כשנה קודם לאסון החליט לשנות אווירה, ועבר לגור בקיבוץ מצפה שלם, ליד ים המלח. כמעט לא היה שביל שכף רגלו של אריה לא דרכה בו. הוא אהב את הטבע על כל גווניו, אהב את החופש. היה ברוך כשרונות. אהב לשיר והכיר יצירות מוזיקליות רבות. אריה גם היטיב לצייר בכישרון רב.
ביום ראשון, כ' בחשוון תשל"ט (19.11.1978), יצא אוטובוס אגד בנסיעה שגרתית משפך זוהר שבים המלח לעבר ירושלים. בדרך אסף האוטובוס נוסעים מתחנות שונות לאורך ים המלח, בעיקר מהמלונות ומהמפעלים. אריה עלה על האוטובוס בדרכו ממצפה שלם לנמל התעופה בן-גוריון, ממנו היה אמור לטוס לטיול בקפריסין. כשהגיע האוטובוס לתחנה של מצפה יריחו, 15 קילומטר מירושלים, התפוצץ בתוכו מטען חבלה. ארבעה נוסעים, בהם אריה, נרצחו, ועוד עשרות נפצעו. אריה היה בן 26 במותו. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. הוא הובא למנוחות בבית העלמין שבקבוצת יבנה.