אלעזר, בנם של רחל ויעקב (ג'קי) סמואלוב, נולד באשדוד ביום ח' בכסלו תשס"ב (23.11.2001). גדל ברובע ז' באשדוד עם שמונה אחים ואחיות. התחנך בבתי ספר בעיר. אלעזר היה בן ואח מסור, המשפחה הייתה עוגן מרכזי בחייו. הקפיד על מצוות כיבוד הורים, דאג להוריו, עזר להם ורצה רק להיטיב עמם, ונהג באותו כבוד גם עם הסבתות שלו. הייתה חשובה לו האחדות בין האחים, ידע להשכין שלום ביניהם, פרגן, פינק ונתן עצות ורעיונות שעזרו להם. אלעזר פינק את כולם בלב שמח ורחב, סיפרו הוריו, גם לחבריו, שכניו ואף לאנשים שלא הכיר עזר במאור פנים. הקפיד כל ימיו על לימודי קודש, למד שיעורי תורה סדירים. בשעות הפנאי אהב לבלות בחוף הים, לגלוש או לשחק במטקות, וגם נהג לטייל בטבע.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתח בשעה שש וחצי בבוקר ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו בוקר היו אלעזר ואחיו מאיר בין 3,000 המבלים בפסטיבל המוזיקה "נובה" שנערך בשדות קיבוץ רעים. במהלך מטח הטילים המוזיקה נפסקה וזמן קצר לאחר מכן החל ירי על המשתתפים. כשהחל הירי עלו האחים לרכבם ופתחו בנסיעה לכיוון היציאה מהמסיבה, כשמחבלים יורים עליהם משני צידי הכביש. אלעזר ומאיר נפגעו, אך למרות הפגיעה הצליחו להגיע לצומת שער הנגב. שם נתקלו בטנדר עם מקלע שירה עליהם, בעקבות כך איבדו שליטה על הרכב והתהפכו לתעלה. מאיר חילץ את אלעזר מהרכב וניסה לסייע לו, אך לא הצליח. על קורותיהם סיפר האח מאיר: "כשהתחילו אזעקות ונסגרה המסיבה החלטנו לצאת לכיוון הבית, אפילו הספקנו לקפל את הקנטה תוך כדי שיש עלינו גשם של טילים, עלינו לרכב והתחלנו לנסוע... שנינו התכופפנו מתחת לחלון, אני עם הגוף למטה והראש מבצבץ מהצד של ההגה, ויורים עלינו. ואז קיבלנו עוד צרור של יריות ואתה אמרת לי 'קיבלתי כדור' ונשענת אחורה. לא עברה שנייה וגם אני קיבלתי כדור... המשכתי לנסוע. בצומת שער הנגב חיכה לי ג׳יפ, פתח בירי לעברי וחורר את הרכב, איבדתי שליטה ונכנסתי בעמוד. ברגע שהרכב נעצר קפצתי מעליך דרך אותו החלון שפתחת לא במודע בשבילי והתכופפתי מאחורי הרכב. לאחר זמן מה המחבלים נסעו... השכבתי אותך על הרצפה כדי לנסות לעזור לך אבל זה היה מאוחר מדי. במשך רבע שעה אני איתך שם, מנסה הכול אך ללא הצלחה. "לפתע הגיע ג׳יפ מחבלים והתחיל לירות לכיוון שלי ועל עוד רכב שהיה לידי. הבחור יצא מהרכב וברח מאחורי הרכב שלנו. הבנתי שאין לי ברירה ולהשאיר אותך שם, ירוי ומחוסר הכרה, ספק חי ספק מת. הדבר הכי קשה שאפשר לחשוב עליו. "אני ואותו הבחור ברחנו לכיוון שדרות. תוך כדי ירי והוא מחייג לאבא שלו שיבוא וייקח אותו מהרכבת בשדרות. אבא שלו מגיע ולקח אותנו לבית שלהם ושם טיפלו בי כמו שצריך... אחרי שש וחצי שעות הגיע אמבולנס ופינה אותי לבית החולים. ואתה נשארת שם בשער הנגב. ספק חי ספק מת". אלעזר היה בחזקת נעדר שבעה-עשר ימים, עד אשר זוהתה גופתו. המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה.
אלעזר סמואלוב נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ואחת. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באשדוד אחרי שבעה-עשר יום, משזוהתה גופתו. הותיר אחריו הורים, חמישה אחים ושלוש אחיות. על מצבתו כתבו אוהביו: "היקר באדם, חמד בחורים ועלם חמודות, אציל הנפש והמידות".