משפחה וחברים
בן ג'מילה (יפה) ואהרון. נולד ביום י"ד בתמוז תש"י (29.6.1950), בקרית אונו. אח לניסים. אלי למד בבית-הספר היסודי "ניר" בקרית אונו ובבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" ברמת גן. אלי היה בחור חסון וחזק והרבה לעסוק בספורט. היה פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד".
לפני גיוסו למד אלי נהיגה בקורס קדם-צבאי, ובשלהי חודש אוגוסט 1968 גויס לשירות חובה בצה"ל והוצב לחיל שריון, לחרמ"ש. הוא סיים את הטירונות ונשלח לבית-הספר לשריון, לקורס נהגי נגמ"שים. בסיומו, קיבל דרגת רב"ט והוצב לתפקיד רץ ממונע. אלי נשלח לקורס מדריכי נהיגה לנגמ"שים ושימש מדריך בבית-הספר לשריון. במשך כל תקופת שירותו, במקביל למילוי תפקידו ביחידה, גילה אלי דאגה ואחריות לבני משפחתו.
בחודש אוגוסט 1971, שוחרר אלי משירות חובה בצה"ל. בתעודת השחרור נכתב: "חייל שמילא תפקידו כראוי. ממושמע ובעל יוזמה". במהלך שנות שירותו במילואים התקדם אלי בסולם הפיקודי מדרגת רב"ט עד דרגת סמ"ר. בחייו האזרחים מצא אלי את פרנסתו כנהג בוועד למען החייל, אחרי העבודה למד טכנאות צילום והתקבל לעבודה כטכנאי בכיר בחברת "קרט". לאלי היו ידידים רבים. הוא היווה מעין "מרכז חברתי" לכל מכריו הרבים. היה רגיש לצורכי אחרים וביתו תמיד היה פתוח לעזרה ולעצה.
ביום 7.11.1993, נקרא אלי לשירות מילואים פעיל ויצא ליחידתו בבית-ספר לחי"ר, שם שימש בתפקיד מדריך נהיגה. למחרת היום, ביום 8.11.1993, במהלך אימונים בבית-הספר לחי"ר, התהפך אלי עם רכבו ונפצע קשה. הוא הועבר לבית החולים "סורוקה", שם שכב פצוע אנושות במשך שבוע ימים, כשילדיו סועדים אותו. הרופאים לא הצליחו להציל את חייו.
ביום ב' בכסלו תשנ"ד (15.11.1993) נפטר אלי מפציעתו האנושה. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. על מצבתו נכתב: נפל בעת מילוי תפקידו. בן ארבעים ושלוש היה במותו. לאחר מותו הועלה לדרגת רס"ל. אלי הותיר אחריו שני בנים - גיל וירון ובת - יפית, אב, ואח - ניסים. ילדיו ממשיכים את דרכו, מגשימים את שאיפותיו ומנציחים את זכרו ומפעל חייו.