ביום הולדתו השבעים נעמד אבא שלנו בקדמת החצר, ומול בני משפחה וחברים שנאספו לכבודו ערך מעין חשבון נפש עם עצמו ואיתנו. בהתחלה צחקתי, אחר כך חייכתי לעצמי ובסוף הזלתי דמעה. שעה אחת - ארבעה ילדים. שישים דקות - שלושת אלפים ושש מאות שניות… אני חייתי במחיצתו כ-45 שנים, שרון כ-44, ירדן 37 והדר עוד 35 שנים סה״כ חיינו ביחד 161 שנים. חלקן במקביל, חלקן בטור וחלקן בחפיפה. בחישוב גס כ-22 שניות לילד לשנה. כשאני מסתכל היום, אבא, במבט לאחור, נראה שהספקת לעשות לא מעט באותה שעה. אז המון תודה אבא על מה שכן… באהבה וגעגועים מכולנו.