בן ברוך והלינה. נולד ביום כ"ח באדר ב' תשי"ד (2.4.1954) בחיפה. את ימי-ילדותו בילה בבית אמא וכאן קיבל את ראשית חינוכו וכאן עוצב אופיו. חרף בדידותה ובידודה ידעה אמו להעניק לו במסירות ובאהבה את כל מה שדרוש היה כדי לתת לו ילדות מאושרת. בהגיעו לגיל עשר, ומתוך דאגה למסגרת בונה ומעצבת, כוון אורלי לקיבוץ דורות כילד-חוץ בתשלום מלא שהגיע בעבור חינוכו והחזקתו. תודות למשפחת גונן, המשפחה החונכת בקיבוץ, שבה נתקבל כבן-משפחה בחום ובאהבה, התערה עד-מהרה בחיי המשק והשתלב בחברת בני-הקיבוץ, כאילו היה אחד מהם. הוא הקסים את חבריו ואת חברותיו בנפשו ששפעה רגישות וטוב-לב ובנועם-הליכותיו. משסיים אורלי את לימודיו בבית-הספר האזורי בשער הנגב, היה עליו להחליט על עתידו בצה"ל. הוא בחר בדרך קשה מאוד: התנדב, יחד עם בני-משק אחרים, לקומנדו-הימי. הוא חויל בנובמבר 1972 והתחיל במרץ לדלג על פני כל המשוכות שבמסלול היחידה. עבר קורס- מ"כים, קורס-צניחה וקורסים לצלילה בים. ואז פרצה מלחמת יום-הכיפורים, ואורלי 'נתקע' באמצע אחד הקורסים ולא שותף בקרבות בחזית - דבר שגרם לו הרגשת-תסכול קשה. הוא כבר היה רב-טוראי, ובקרוב עמד לקבל דרגות סמל וסמל-ראשון. הקורסים והאימונים המפרכים נתחדשו במלוא הקצב, ואורלי עמד בכל התלאות ומילא את כל שהוטל עליו בנאמנות ובדייקנות. ואולם, התקוות והתכנון נגדעו בראשית הדרך. באחד האימונים בים-חיפה נפל אורלי במילוי תפקידו - ביום כ"א בכסלו תשל"ה (4.12.1974). גווייתו נמשתה מהים והובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול.