בנם הבכור של רנה ואריה. נולד בשדרות ביום ז' באב תשנ"ה (3.8.1995). אח בכור של סוניה וטלי.

במלאות לו שנה למד אבי בגן פרטי, ובן שלוש עלה לגן ילדים ממלכתי. ילד מתוק ומקסים, ביישן ומופנם. כל מי שפגש אותו התאהב בו מיד.

אבי התחנך בבית הספר היסודי "גיל" בשדרות והיה תלמיד מצטיין. בשעות הפנאי השתתף בחוגים כמו קראטה וכדורגל, אולם לא התמיד בחוג יותר משנה אחת.

הן בשעות הלימודים הן בשעות אחר הצהריים, תמיד התנהג למופת ומעולם לא קיבל הערת משמעת. מוריו וכל מכריו ידעו לומר עליו רק מילים טובות. חבריו מבית הספר סיפרו שלא פעם ניסו בנים אחרים להקניטו ולגרור אותו לעימות, אולם אבי לא הגיב, ולפעמים הבנות הן אלה שהגנו עליו.

אבי אהב לעזור לכולם בדרכי נועם, לא בכדי כינוהו חבריו "אבי הצדיק". מעולם לא סירב לבקשת עזרה, והושיט יד בחיוך לכל אדם שביקש.

בילדותו היה המצב הביטחוני בשדרות מתוח מאוד, לנוכח ירי הטילים מכיוון רצועת עזה. כשלמד בכיתה ד', נחת טיל קסאם במרחק של עשרים מטרים ממנו, ואבי ניצל בנס. בפעם אחרת נפל טיל גראד בצמוד לבניין מגוריו, בשעת לילה מאוחרת.

בחטיבת הביניים ובתיכון למד בבית הספר המקיף אמי"ת על שם גוטוירט בעירו. הוא עבר את מבחני כיתת מופ"ת, והצטרף לתלמידים המצטיינים בלימודיהם. בשלב זה רכש עוד חברים ונפתח לסביבה. בכיתה י"ב למד בכל יום שישי בקורס שנתי של קדם רפואה באוניברסיטת בן גוריון. הוא חלם להיות רופא כמו סבו. לעתים קרובות עיין בספר עב הכרס שהיה ברשותו, "מרק – המדריך הרפואי השלם למשפחה", ואפילו בעת שירותו הצבאי המשיך לשאת עימו את המדריך וללמוד ממנו. אבי סיים את לימודיו בציונים גבוהים והוענקה לו תעודת בגרות.

למשפחתו היה מחובר בעבותות של אהבה ודאגה. כאח בכור עזר תמיד לשתי אחיותיו, בייחוד כשההורים נעדרו מן הבית בשעות העבודה הארוכות.

הוא נהנה לבלות מול המחשב, במשחקים ובצפייה בתחרויות היאבקות ובמופעי סטנד-אפ. אבי אהב לצחוק וחיוך רחב היה נסוך על פניו בקביעות.

מגיל צעיר שאף לשרת בצה"ל כלוחם. אמנם, על פי נתוניו יכול היה להתקבל לעתודה צבאית ברפואה, ואולם לא רצה לחתום על שירות ארוך. ב-27 בנובמבר 2013 התגייס לצה"ל. חבריו שהתגייסו מחזור לפניו, שכנעו אותו להתנדב ל"משמר הגבול", וסיפרו לו שהשירות שם מהנה וקל יותר יחסית לשירות קרבי בחי"ר (חיל רגלים).

אבי אהב לצאת לבלות עם חבריו – בערבים הפנויים ובסופי השבוע, בייחוד בתקופת השירות הצבאי. הם בילו במועדונים, כדי להפיג מעט את המתח שליווה את השירות.

בטירונות התמודד אבי עם מגוון קשיים עד שביקש לפרוש מ"משמר הגבול", ואולם בזכות תמיכת הסביבה והחברים סיים בהצלחה את הטירונות. הוא הוצב בגזרת איו"ש (אזור יהודה ושומרון) והוריו חששו מן הסיכונים הרבים. לבסוף הועבר לבסיס יד מרדכי בפיקוד דרום, ביחידה סמ"ג 5 (סיירת "משמר הגבול").

זמן קצר לפני מותו נותח אבי ניתוח לייזר בעיניים, כיוון שרצה להיפטר מן התלות במשקפיים לפני שיצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה). הוא החלים מן הניתוח בביתו, וכעבור שבועיים חזר ליחידה והתלבט אם לצאת לקורס, הגם שרצה לתרום מעצמו ככל האפשר.

יומיים לאחר שובו לבסיס פגע בראשו כדור שנורה מנשקו של חברו ליחידה, והוא נפצע אנושות. ניסיונות צוותי מגן דוד אדום וצוות רפואי בבסיס להציל את חייו, לא צלחו ומותו נקבע במקום.

אבי הספיק לשרת בצה"ל שנה וחודשיים.

סמל-שני אבי גרונוב נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ג בטבת תשע"ה (14.1.2015). בן תשע-עשרה שנים וחצי היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בשדרות. הותיר הורים ושתי אחיות.

על מצבתו חקקה המשפחה: "נקטפת בטרם עת. נזכור את החיוך התמידי שלך. לעד תישאר בליבנו."

בדרכו האחרונה ליוו אותו בני המשפחה, מאות מתושבי עירו, חבריו ליחידה, מפקד מג"ב ניצב עמוס יעקב, מפקד המחוז הדרומי במשטרה ניצב יורם הלוי וראש עיריית שדרות אלון דוידי.

בסערת רוחה אמרה אימו רנה בהלוויה: "היו ימים טובים, היו ימים קשים, תמיד היית לידי, תמיד תמכת בי, עזרת לי."